זה פתאום הכה בי. כשאני הייתי קטנה אני זוכרת תמיד את אבא שלי שאמר לי לגמור מהצלחת וכעס אם הייתי משאירה טיפה אוכל ואומרת שאני לא רעבה. אבל עכשיו אני דוקא רואה איך הוא כל הזמן כועס על אמא שלי (ובצדק) שהיא דוחפת כל הזמן אוכל לאחי. כלומר, הוא מתנהג די ההפך ממה שאני זוכרת אותו בילדות שלי ואני לא יכולה שלא לחשוב שהוא ככה בגלל שהוא ראה מה יצא ממני.

הוא רואה אותי בתור מיהי שמנה ולא יפה ולא רוצה שככה גם הבן שלו יהיה אז הוא נמנע מלדחוף לו אוכל. ואני מרגישה ממש גרוע עכשיו בגלל זה, כאיו אני רוצה לבכות אבל לא מצליח לי.

אני מניחה שאני סתם מגזימה אבל זה בכל זאת פוגע, במיוחד שלא פעם היו לו הערות חסרות טאקט על המראה/ משקל שלי שמאוד פגעו לפעמים.