לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כי עם מזל כמו שלי, מי בכלל צריך שכל?!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

4/2013

הצגה נוספת


 

אתמול, הלכתי להצגה מטעם בית הספר שנועדה לשכבה שלי וחוץ מההצגה עצמה נהניתי גם מדברים נוספים שקרו אתמול. כבר אמרתי שאני אוהבת הצגות של הבית ספר?

בגלל שההצגה הייתה בערב אז הזמנתי חברה אליי. היא גרה מחוץ לעיר ובשביל שלא תלך ותחזור ושוב תלך אז היא באה אליי כדי שנלך ביחד להצגה והיא לא תצטרך לטרטר את אמא שלה. אני ממש מתה על הילדה הזאת וזאת הייתה הפעם ראשונה שהיא הייתה אצלי אז בהתחלה היה קצת מוזר אבל אז השתחררנו ודיברנו על כל מיני דברים, ביחוד על החתול שלי שהחליט לעשות פוזות ולישון על המיטה שלי. הייתי מאוד עייפה ובגלל העייפות התחלתי להתנהג ממש מוזר כמו ילדה קטנה ולצחוק מכל דבר כמו טיפשה, סטלה טבעית. היא, שכבר הייתה רגילה לסטלות לשי צחקה ומאוד השתעשעה מהאני המשוגעת.

כשהגענו חזרה לבית הספר בערב והלכנו לשירותים גיליתי שחצי מצח שלי השתזף וחצי לא, בגלל שיש לי פ]וני, והתחלתי לצעוק שאני הולכת לשים את הפוני על כל הפנים שלי שלא יראו כלום וסתם להיכנס לסרטים.

מסתבר שכשדיברנו באוטובוס אז ילד מהכיתה הקשיב לשיחה שלנו, אבל מזלי לא דיברנו על המצח שלי אלא על סתם דברים שאפילו לא שווה לזכור כי הם טיפשיים או טריוויאלים. אחרי שהוא אמר שהשיחה שלנו הייתה מעניינת, במרכאות, התחלתי לכעוס עליו בצחוק בגלל שהוא צותת לנו והוא אמר שפשוט דיברנו בקול רם, כן בטח!

כשהגענו ל"הבימה" ונכנסנו לאולם דרך מסדרון מדרגון ארוך ולבן, אותה חברה העירה על זה שהכל לבן ואני התחלתי לומר שזה לא תיאטרון אלא בין=ת משוגעים ועבדו עלינו והולכים לאשפז את כולנו. הצבעים הלבנים היו קצת מפחידים ובאמת הזכירו מחלקה סגורה.

ההצגה עצמה הייתה קורעת, במיוחד עם הדמיון המפותח שלי. "הוא גיי!" אמרתי על מזכיר המלך שלמה (הוא באמת היה יותר גרוע מבוגנים!), "הם נראים כמו מאפיונרים" הערתי על השומרים של המלך. אני חייבת לציין שהיא הסכימה עם כל השגעונות שלי כי היה בהם מן האמת.

כשהייתה ההפסקה הסתובבנו במקום והתחלתי לתאר לה בפרטי פרטים איך קיר הזכוכית יתנפך לרסיסים קטנים וכמה שזה יהיה יפייפה מדהים, במיוחד עם תהיה שמש שתגרום לרסיסי הזכוכית לנצנץ ולהכל להיראות כמו גשם של קריסטל. אני מאוד אוהבת זכוכיות מנופצות וכל פעם שאני רואה קירות זכוכית אני מדמיינת מה יקרה ברעידת אדמה.

בנוסף, כשעלינו שוב במסדרון הערתי שזה נראה כמו הציטואציה שאנשים שחוו מוות קליני תיארו, "האור בקצה המנהרה". מדרגות עץ חומות שהוארו משני הצדדים, קירות לבנים גבוהים שנראו כמנהרה העולה למעלה ולמעלה היה קיר לבן עם ובו משהו שהפיף אור, כמו מנורה ענקית או תאורה מיוחדת. התחלתי לשיר "הללויה" כמו בסרטים והיא נקרעה מצחוק.

אני יכולה להיות מאוד יצירתית כשאני בסטלה טבעית.

הייתה גם תערוכת ציורים של אמנים שונים שהוצגה שם ושתינו "ניתחנו" כמה מהציורים היותר ריאליסטיים וסתם ניסינו לקבוע מה מצוייר שם ואיזו סיטואציה זאתץ לדון איתה ככה היה מאוד מעניין כי השלמנו אחת את השנייה ובסופו של דבר גם הגענו להסכמה ששילבה את הרעיונות של שתינו. חבל שההפסקה נגמרה והיינו צריכות לחזור להצגה כי מצידי יכולתי לבלות בתערוכה עוד הרבה מאוד זמן, וכך גם היא.

ההצגה עצמה הייתה קורעת ומאוד שמחתי שבאתי אליה ועוד יותר שמחתי שהיה לי יום כזה מעניין, שבו הפעלתי את הדמיון שלי וזכיתי לנהל עם חברה שלי כל מיני דיונים שכאלה.

כל פעם שאני באה להצגה אני מקבלת עוד משהו חוץ מההצגה עצמה, תמיד אני חווה עוד איזשהו ערך מוסף.

שלא לדבר על הגשם הפתאומי והחזק שתפס אותנו בדיוק כשירדנו מהאוטובוס שתוך שניות הרטיב את כולנו. זה היה ממש מצחיק משום מה, הגשם הפתאומי הזה.

נכתב על ידי , 5/4/2013 18:33  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 28




5,790
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe and nothing more אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me and nothing more ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)