כמה דברים עברו- חלפו שזה משהו.

*עשיתי את הבגרות בלשון ואני מקווה לציון טוב. למרות שהיא הלכה לי ממש טוב, זה לשון, אני אפעם לא מקבלת מעל 89 בלשון. בגרות אחרונה לשנה הזאת, למרות שעשיתי רק 2 בסה"כ זה מרגיש לי כמו הישג גדול.

*אני מתחלחלת מלחשוב על השנה הבאה ורק מעצם המחשבה אני רוצה לבכות ולמות בזה הרגע.

*קניתי אתמול עם אמא בגדים בחנות שממש אהבתי, במיוחד בגלל המידות הגדולות שיש בה ולכן כל דבר שמדדתי התאים לי ולא הייתי צריכה להתעצבן שדברים יפים לא עולים עליי וכו'. בחופש אני מתכוונת לעשות ריצות כי אני ממש רוצה להרזות לקראת הצו הראשון ולקראת הצבא בכללי.

*עוד מעט חופש גדול, ואני אצטרך להיפרד מהמחנך הנהדר שלי (אני לא צינית) ומילד מהכיתה שלי שאני מכירה אותו כבר שנה שלישית וכל הקטע הזה ממש עצוב. והכי עצוב? שיש מורות שלא עוזבות את בית הספר אבל יש סיכוי שלא ילמדו אותי ואלו מורות שאני ממש אוהבת ואני ככ מקווה שאני אמשיך איתן כי אז אני באמת עלולה להתבאס ולפתוח את השנה עם חרא מצברוח.

*כבר התחלתי לשים פס על בית הספר ולא לבוא עם חולצות בצפר ולהבריז משיעורים. אני יודעת שזה לא טוב אבל באמת שכבר אין לי כוח וחש ואני רק רוצה שהשנה הזאת תיגמר ואני אוכל לא לצאת מהבית שלי בכלל בכלל. אני מאמינה שאני אשמור על קשר עם מספר אנשים בחופש, אני מאוד מקווה לפחות. אבל טוב, מה שיהיה יהיה.

*בזמן האחרון אנ מתחילה להתחבר למשפט "הכל זה מלמעלה". לא בקטע של אמונה דתית, אלא בקטע שכל מה שקורה קורה מסיבה מסויימת ויש לזה סיבה, דברים לא קורים סתם. משום מה בזמן האחרון אני רואה את זה הרבה, דרך כל מיני "צירופיי מקרים" שבקלות היו יכולים שלא לקרות בכלל.

*התחלתי לראות דרמה קוריאנית ואני לגמרי מאושרת שסופסוף ישלי זמן לחרוש על דברים בלי לעשות שיעורי בית ולדאוג ממבחנים, זה כיף. בינתיים היא דיי טובה, למרות שאני רק בפרק 2.

*זה לא חדש, אבל מיום ליום אני רק מבינה עד כמה הקיץ מסריח ואני שונאת אותו. חרא של עונה. לפחות אוליי השנה אני אוכל ללכת לים/ לאנשהו בכללי, תלוי בכלל אם אני ארצה כי להישאר בבית ולא לקום זה לגמרי בפנאן שלי, למרות שיהיה לי את אחי על הראש. לפחות בשבוע הראשון של החופש הוא אצל המטפלת ככה שבשבוע הזה אני אהיה בטט לגמרי, וזה כיף. מאוד.

*אני צריכה לחזור לכתוב, נקודה. אני חייבת, חייבת, חייבת!