למרות שהתחלתי לשמור על התזונה ולהקפיד על עצמי רק לפני בערך שבוע, יוצא שאני מעדכנת פה כל יום דברים הקשורים לכך ואני מאמינה שדווקא ההתעסקות הבלתי פוסקת שלי בנושא תביא לכך שאני אתמיד ולא אשבר ובסופו ל דבר גם ארזה.

אני גאה בעצמי שאני יכולה להתאפק ולא לנשנש דברים בין הארוחות שלא לצורך, גם אם הם בריאים. היום בבוקר רציתי לאכול גרנולה אבל ידעתי שזה לא ישביע אותי להרבה זמן וממש רציתי אותה אבל בסופו של דבר לא נגעתי בה (עד עכשיו) ואני חושבת שאני אוכל אותה בערב אחרי הריצה. אני ככ הייתי רגילה לנשנש דברים ואני מניחה שקשה לי עם זה יחסית אבל אני מתאפקת כמה שאני יכולה. מה גם שהיום בבוקר ל אכלתי את כל הארוחת בוקר שכנתי לעצמי וכשהבנתי שאני מתחילה להיות שבעה הספקתי (למרות שממש רציתי לאכול את הביצה עם החומוס). זה היה לי ממש מוזר כי אכלתי רק סלט (2 מלפפונים וגזר) ו2 ביצים עם קצת חומוס. כנראה הגזר שהיה בסלט השביע אותי. הייתי מאוד מופתעת מזה ששבעתי מהר אבל מיד הפסקתי לאכול כדי לא להגיע למצב שאני "מתפוצצת" ולא יכולה לנשום.

הפעם אני מרגישה שאני באמת יכולה להשתנות ולרזות ולסגל לעצמי אורח חיים נורמאלי ובריא, וזה אוליי דווקא כי אני מעדכנת על על חצי צעד שאני עושה.

גם יצא לי היום לחשוב שלקראת סוף החופש הגדול ארצה ללכת לדיאטנית בשביל שתעריך את התפריט שלי (אני כותבת כל יום מה אני אוכלת) ובנוסף תעזור לי להמשיך לשמוא גם בתקופת הלימודים. דווקא כשיש לימודים יותר קשה לי לשמור כי אין לי את הזמן והיכולת להשקיע בארוחות ולאכול מה שאני רוצה מתי שאני רוצה (אני לדוגמא לא יכולה לאכול יוגורט עם גרנולה בבצפר, אבל בבית כן). אני רוצה לקבל ממנה רעיונות לדברים שאני יכולה לקחת איתי לבצפר ושאני אוכל לארגן לעצמי את סדר היום כמו שצריך בכל מה שנוגע לאוכל וספורט. לפי מה שאני זוכרת דיאטנית לא עולה כסף ככה שלא אמורה להיות לי כל בעיה ללכת אליה באופן קבוע.

משהו מצער שקרה לי- האוזניות שלי שבקו חיים T_T זאת אומרת שלפחות עוד שבוע הריצות שלי יהיו די מסוייטות כי לא אוכל לשמוע מוסיקה שתחדיר בי מוטיבציה ותעלה לי את המצב רוח. בגלל זה אני לא ארוץ בבוקר בכלל כי אחרת אני אהיה מ-מ-ש עצבנית/ מבואסת למשך כמה זמן וארוץ רק בערב עם חברה וזה אומר שאני ממש תלויה בה כי אין לי את היכולת המנטלית לרוץ לבד בלי אוזניות. המוסיקה מעלה לי את המצב הרוח, השירים הקצביים גורמים לי לרוץ עוד 2 מטרים גם אם קשה ואני גם לא מדברת בזמן הריצה כי לא משעמם לי. ההורים שלי מקבלים משכורת ודבר ראשון אני אצה רצה לקנות לי אוזניות (שעולות 50 ש"ח +-).

זה גם כבר יום שני שאני שומרת על אחי וזה דווקא די בסדר בינתיים. כלומר, אני לא מביאה לו ככתשומת לב, תקועה במחשב נונסטופ, לא מדברת איתו אפילו אבל (!) אני שולטת על עצמי ומצליחה להתמודד עם אם אני רוצה להעיף לו כאפה לפרצוף. כן, זה לא המצב האידיאלי אבל אני מקווה שזה ימשיך כך ואני אצליח לסבול אותו חודשיים.