אין תחושה השווה לתחושת ביטחון עצמי, לאהבה עצמית. אין משהו יותר חזק מלאהוב פתאום את מה שאת רואה במראה.
אז התחלתי לרוץ, ולאכול בריא, ומידי פעם עושה כפיפות בטן ופתאום אני מסוגלת להאמין שהירכיים שלי לא ככ זוועתיות, או שאני נראית די בסדר, ואני בסדר.
אני לא יודעת כמה רזיתי, רק חודש אני מנסה לרזות אבל פתאום אני יכולה להיות טיפה יותר שלמה עם עצמי, טיפה יותר משוחררת. אנשים אומרים לי שרזיתי, אנשים שקרובים אליי וכאלה שלא, כאלה שיודעים שאני מנסה להרזות וכאלה שלא- זה רק מעלה את הבטחון ואת האהבה העצמית.
אנשים טובים בלשכנע את עצמם ועכשיו אני משכנעת את עצמי שאני בסדר, עם כל המילים היפות ועם זה שאני רצה והכל אני פתאום טיפה יותר שלמה עם עצמי. אני רואה את עצמי במכנסון ואני די אוהבת מה שאני רואה.
יש לי עוד דרך ארוכה כמובן. דרך ארוכה עד שאהיה רזה ודרך ארוכה עד שבאמת אוהב את עצמי ואוכל להביט על עצמי גם בביקיני. זו לא אותה הדרך, אך שתי הדרכים קשורות זו בזו ואני מאמינה שעליי לצעוד בשתיהן כי אם אצעד רק באחת מהן אכשל.
זה אוליי הספורט ואלו אוליי הפידבקים החיוביים אך מה שבטוח שמשהו כאן מתחיל לקרות, משהו גדול. אני מסוגלת לאהוב את עצמי, אפילו אם עכשיו זה רק קצת.