אתמול אני, חברה  ואבא שלה הלכנו לסינמה סיטי לראות סרט . זו הייתה הפעם הראשונה שלי שם וממש הופתעתי לראות שהסינמה זה קניון ענק מלא בחנויות שונות ולא סתם בית קולנוע עם כמה חנויות/ דוכנים!
לפני שנסענו לסינמה בר ואבא שלה עצרו לאכול בחומוסיה ואני לא הזמנתי כלום כי בדיוק אכלתי לפני שיצאתי. הם הזמינו משהו שלא הכרתי וממש הופעתי כשהמלצר הביא את המנה- זו הייתה ביצה שלמה ששחתה בצלחת חומוס שהוא בעצמו שחה בשמן זית. הייתי  דיי O_O כי שניהם (!) לחצו עליי לאכול גם ובסופו של דבר אכלתי פיסת פיתה שטבלתי פעם אחת בחומוס וסרבתי לאכול יותר מזה. אבא של בר מילא לי חצי פיתה בחומוס הזה ונתן לי ופשוט סירבתי ולא הפסקתי להגיד שאני לא רעבה, שאני לא רוצה ושאני שומרת (משקל  יענו) כי זה כבר היה המוצא האחרון שלי. בערך שעה שניהם ניסו לשכנע אותי לטעום/ לאכול ואני רק "לאלאלאלא". דבר ראשון- אכלתי בבית ואני לא רעבה, ואני לא רוצה לאכול סתם בלי שאני רעבה. דבר שני- החומוס שחה בשמן!! (לא אכפת לי שזה שמן זית, זה שמן!).

יצאתי מהחומוסיה בנזקים מינימאליים של כמה פרוסות מלפפון חמוץ, 0 צ'יפס, ופיסת הפיתה עם קמצוץ החומוס. הידד!
בשביל לא להשתעמם בזמן שהם אכלו ולא לבהות להם בצלחת (כי, WELL, לא היה לי ככ איפה לבהות בכללי) שיחקתי בגאלקסי שלה FLOW.

אחרי זה הגענו לסימנה ובמקדונלדס בר קנתה גלידת פיצוץ לה ומילקשייק (אם אפשר לקרוא לזה ככה) לאבא שלה. שוב, לא אכלתי כלום וגם לא טעמתי כלום  למרות שהיה ריח מטריף של פופקורן שהרחתי עוד לפני שבכלל נכנסנו.

אחרי כמה זמן עלינו לקומה של הקולנוע והם קנו כוס קולה קטנה (כתוב שהיא קטנה, במציאות היא הכילה כמעט ליטר!! זה ממש לא "קטנה"!) ולא לקחתי אפילו שלוק למרות שהסתובבנו עם הכוס הענקית הזאת שעה וגם נכנסנו איתה לסרט. שלוק לא לקחתי! לצערי לא היה לי שכל לקנות לעצמי מים (מטומטמת, אני יודעת) וכך יצא שלא שתיתי בכלל חצי יום אבל למזלי לא הייתי צמאה בגלל שהמקום היה ממוזג, ככ ממוזג שבסרט קפאו לי האצבעות של הרגליים ואיבדתי את התחושה בהן!

אז כן, גיליתי שזה אפשרי ללכת לקניון ולהסתובב ולא לקנות כלום  גם אם האנשים שאיתך כן קונים ואוכלים. וגם ניתן להסתובב עם כוס קולה ענקית ביד (לפעמים אני החזקתי אותה, לפעמים היא) ולא לשתות ממנה. וזה אפילו אפשרי ללכת לסרט ולא לאכול פופקורן ולשתות קולה.

ולא, ממש לא סבלתי! התפתיתי לשתות מהקולה ולקנות לעצמי גלידה (אני מ-מ-ש מתה על גלידה) אבל התגברתי על זה. והיה לי מאוד כיף ונהניתי ולא הרגשתי בעונש בגלל שלא אכלתי כלום (רק אחרי שיצאנו מהסרט הבנתי שאני מתה מרעב).

יצאו לי מזה שני דברים- לא הכנסתי לגוף שלי אלפי קלוריות לא נחוצות וגם לא הוצאתי הרבה כסף! שילמתי על הכרטיס ועל בושם (חיקוי זול) שקניתי וזהו. הוצאתי רק 70 ש"ח. מסתבר שלא כל יציאה לקולנוע צריכה להיות מלווה בהוצאות כספיות גדולות (ובהכנסת אלפי קלוריות מיותרות).

ואני גאה בעצמי, מאוד גאה. על זה שאני מתאפקת ולא טוחנת הכל (חוץ מהארוחה אצל בר בשישי שאכלתי עד שכמעט מתתי) ובמיוחד על זה שאני מתמידה ולפיכך גם יורדת במשקל. ורואים תוצאות! ואני מתחילה לאהוב את מה שאני רואה במראה.