אני נמצאת במצב מוזר. אני מרגישה לבד, אני זקוקה לחברה, למקום מפלט. אני בנתק מהמשפחה וגם מהחברות התרחקתי (שלא באשמתי) אבל משום מה אני חזקה מתמיד.

אליה בחו"ל ואין פלא שאנחנו לא מדברות הרבה, מה גם שכשתשאל מה קורה איתי לא תהיה לי תשובה משמחת ואני לא רוצה לדכא אותה סתם. שתהנה. היא בחו"ל!

בר ניתקה איתי קשר. אין לי מה לומר על זה

שירי התרחקה פיזית ונפשית ממני. היא כמעט חיה בעקרון ולא חוזרת הבייתה. אני לא מאשימה אותה. היא התחברה לבנות של מזכרת. אני לא מאשימה אותו. היא התרחקה ממני, אני לא מאשימה אותה. היום התקשרתי אליה, הצעתי לה שנצא מחר לאנשהו. היא אמרה שהיא יוצאת עם הבנות ממזכרת לים ושאני יכולה לבוא גם. לשניה אחת זה טיפונת זרם לי באוזן. כלומר, היא יודעת שלא טוב לי בבית, שאני רק מחפשת לברוח, והיא לא מציעה לי לבוא איתן? בכלל לא מזיז לי שהן יוצאות ביחד עם בנים או יוצאות למועדונים, זה ברור שלשם אני לא ככ קשורה אבל ים, למה לא לקרוא לי? מה גם שמזמן לא ראינו זו את זו ומלבד לומר שאנחנו צריכות להשלים פערים דבר לא קורה. עדיין, אני לא כועסת עליה.

מה ששירי לא עשתה, עשתה ליר. היא זו שהציעה לי לבוא איתה למזכרת, לערב בנות. היא יודעת כמה באלי לברוח מה4 קירות האלה שסוגרים עליי והיא נותנת לי מקום מפלט.

אני כבר לא יודעת מה לחשוב או להרגיש בקשר לחברויות האלה.

אבל אני חזקה מתמיד, אני לוחמנית מתמיד, העתיד שלי יותר בהיר מתמיד. אני יודעת שמה שלא יהיה ומה שלא יקרה- יהיה בסדר. אולי המצב לא יסתדר, אבל אני אהיה בסדר. אולי אל הכל יהיה טוב, ואולי לא אפסיק לבכות, אבל אני אהיה בסדר. אני אהיה.

אני חושבת שיותר מתמיד אני מוצאת משמעות במשפט "אם אין אני לי, מי לי?". אני יודעת שאני יכולה למצוא מקום מפלט זמני, להיות רק עם עצמי. אני יכולה להיות לבד ורק אני יכולה להתגבר על המצב. אני מרגישה שלמה עם מי שאני, ואני לא מחפשת לברוח מעצמי, אני גם לא מייחלת למות. זה מאוד שונה ממה שהייתי בעבר- רציתי לברוח מעצמי, רציתי לסיים הכל, הרגשתי הכי טוב בין 4 הקירות האלה.

אני לא מפסיקה להיות מופתעת מכמה שהשתניתי.אני חושבת שעכשיו, ברגע זה, אנימרגישה שאני לא תלויה באיש. אני רוצה חברה, אני רוצה להיות עם מישהו רחוק מ4 הקירות האלה, אבל אני לא זקוקה לזה. אני מרגישה שאני יכולה לחיות גם אם לא אדבר אם ההורים וגם אם לא אדבר עם החברות באותה התדירות שאני רוצה.

לפני שבועיים אני נשברתי לרסיסים. אבל מאותם הרסיסים נבנתי מחדש.

אני לא מושלמת, אני לא בלתי פגיעה, אבל אני יותר חזקה ויותר בוגרת.