|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
דברים אחרונים לפני סוף החודש
לא עדכנתי החודש. חשבתי על זה הרבה, ונראה לי שהסיבה העיקרית היא שהבלוג הזה הוא יותר מדי באמצע בין טור ליומן. הוא ציבורי מדי - יותר מדי אנשים בחיי מכירים אותו, ופרטי מדי - אני נלחם על שאריות הפרטיות שהוא מאפשר לי. המון דברים חדשים קרו לי החודש, ועל אף אחד מהם לא הרגשתי נוח לספר. יצאתי עם מישהי כמעט חודש, חזרתי לעבוד, התחלתי לתרגל, התחלתי להנות מזה פחות משקיוויתי ופגשתי כמה אנשים מקסימים עד מאוד. כל דבר ודבר, או שהרגשתי שהוא פרטי מדי ועלול לחשוף אותי, או שפחדתי לחשוף אותו לפני אנשים שמכירים אותי וקוראים פה, כמו גם אחרים שעלולים לגלות אותו (אותה בחורה, נאמר). אולי אני לא מספיק אקסהבציוניסט.
יש לזה שני פתרונות אפשריים שיאפשרו לי לכתוב בשקט. האחד הוא לפתוח בלוג חדש, סודי באמת הפעם, ובו לא יופיעו כל פרטים מזהים, והשני בדיוק הפוך: לפתוח בלוג פומבי לגמרי, בו מראש אוותר על חשאיות.
פתאום הבנתי שהפתרונות לא סותרים זה את זה כלל ועיקר.
| |
הרבה זמן לא כתבתי
אז אולי צריך לספק הסבר. האמת היא שכן כתבתי. בתגובות אצל אחרים. הגב' מונרו והקצה התעניינו ברוב טובן לדעת למה הפסקתי, ומכיוון שהגבתי, אני מרשה לעצמי להעתיק את התגובה לכאן. אז הנה:
אני לא לגמרי יודע למה אני לא כותב. אני חושב שזה בגלל שאני חושב שלפרסם פוסט זה סוג של אחריות, ואני מאוד לא רוצה לכתוב פוסט גרוע, או אפילו סתמי. זו גם הסיבה שהפסקתי לכתוב סיפורים קצרים, אי אז בגיל שמונה עשרה. מן בקורת עצמית שאומרת שאם אין לך משהו טוב להצהיר עליו, אז מוטב שתעזוב. אז זה היה איסור על כתיבה עד שאהיה מסוגל לכתוב על משהו אחר פרט למערכות יחסים כושלות. הייתי צעיר מאוד וזה כל מה שהעסיק אותי. תשע שנים אחרי זה עדיין מעסיק אותי. החלק שבאמת מפריע היום הוא שלא קורה לי יותר מדי, ולטחון את עצמי שוב ושוב נראה לי סוג של - נו, הדבר הזה שאומרים על ג’ז רע. עם תגובות זה אחרת, כי אז יש איזו שהיא שיחה עם אנשים, התגובה שלך נמדדת בסטנדרטים אחרים, לא נמוכים יותר, אבל אנושיים. א. היקרה אמרה לי כששאלתי מה דעתה על משהו שכתבתי, שבקורת שהיא מעבירה על משהו שהיא שקראה היא לא בקורת על מה שקראה, אלא על האדם שכתב אותו. היא שמה על השולחן את הדבר הזה: אחריות. צריך לקחת אותה.
כל זה לא אומר שאני לא צריך לכתוב כבר לעזאזל, רק מנסה להסביר למה אני לא.
לא מופתי, אני יודע. אבל בכך חותר תחת עצמו, וגם זה משהו.
| |
הצהרת כוונות ו-disclaimer
בלוג אמנם אינו הצורה הטובה ביותר עבורי לכתוב, אבל היחידה שתאפשר לי להתעסק בדברים שחשובים לי בלי להתנצל. זו היתה ההתנצלות הראשונה, ואני מקווה שאחריה לא יבואו עוד. מסיבה זו אני מתיר לעצמי לא לשמור על מבנה בלוג סטנדרטי. כלומר, אין זה עומד להיות יומן רשת במובן המלא של המילה. אני אכתוב על החיים שלי, כמובן, אבל לא רק עליהם, ואני לא מבטיח להזהיר מראש מתי אני עומד לעשות מה. סופר שאני מאוד אוהב לקח לעצמו חירות אסתטית מוחלטת, חופשית מאילוצים שאינם מחויבי מציאות, כמו המציאות, למשל. הדרך שלו היא מופת בעיניי, אבל אותי מעניינים גם אנשים, כך שאצטרך למצוא לי שביל בין דרכו לבין הדרך המקובלת. תהנו (אני מקווה).
| |
| כינוי:
bridecakebaker בן: 47 Yahoo:
bridecakebaker
 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
