סתם שאלון שנראה לי מעניין שכזה.

מה זה אומר מבחינתך להיות מפורסמת?
להיות מדוברת.

(ולא, אני לא מדברת רק על הוליווד.)

היית רוצה להיות מפורסמת? בזכות מה היית רוצה להתפרסם?
כן, האמת. ספרות, או קולנוע (בימוי או תסריטאות) או אומנות. דברים שאני רואה בהם עתיד יצירתי אצלי. קשה לי להאמין שאני אהיה שרה בכנסת או עורכת דין.

האם היית שמחה להתפרסם גם בזכות משהו שאת לא גאה בו?
אני מניחה שהכבוד העצמי שלי מפריע לי איפה שהו?

על אילו דברים בוודאות לא היית רוצה להתפרסם?
סקס, סמים, אלכוהול, דברים שגורמים לך להתנהג ברשלנות ולהציג אותך באור רע. או דברים שמוצאים מהקשרם, כי זה בטח ממש מעצבן.

(טעויות פוליטיות וחברתיות זה סיפור אחר אבל).

האם יש הבדל בין מי שמפורסם בגלל מקצועו לבין מי שמפורסם בזכות אישיותו?
אני חושבת שזה למה זאת תעשייה די מזויפת היום. הרי לא צריך כשרון - או שכל אם יש לך את המאפיינים המתאימים להתפרסם; או שאתה יפה או סקסי או מושך; או שאתה פסיכופת; או שאתה אלכוהוליסט סטלן; או שאת זונה (אין דבר כזה בנים שרמוטות, נו באמת, מה חשבתם?); או שאתה אידיוט... זה ככל הנראה מורכב מהמון משבצות שצריך להכנס אליהן כדי להיות כזה, וככה נוח יותר לחברה לזכור אותך ו'להתעניין' בך.
אה, ובין היתר, או שאתה מוכשר. אבל באמת מוכשר, ואנשים מתעמקים בך. וגם כאן, זה באמת בא בטרנדים. מפורסמים של פעם אף-פעם לא נשכחים - הם קלאסיקה (גם אם הם כוכבי טראש, למאה ה-21 ואילך לעולם לא יהיה את הקסם של המאה הקודמת), אבל כוכבים כאלה של היום - אני מקצינה ואומרת - חודש מסכן הם היו בכתבות הראשיות בעיתונים, והנה אנחנו כבר לא זוכרים מה השם שלהם. ואם כן, הם צריכים להיות ממש נואשים.

(זה מצחיק, פעם מורה אחד שלי אמר שבשביל להיות אמן מפורסם ועשיר, צריך קודם למות.)


עד לאן היית מרחיקה בכדי להתפרסם?
לא הייתי מרחיקה כדי להתפרסם. כלומר, אם השאלה היא כמה הייתי משקיעה מזמני בשביל זה, אולי הייתי משקיעה הרבה זמן בשביל לשפר וליצור ולעשות, אבל לא בשביל לעשות דברים שימשכו בכוונה תשומת לב מהחברה והמדיה למטרה הפשוטה הזו של להכיר אותי ובכך לזכות בעושר ואושר, אלא בשביל לדרבן את עצמי לעבוד ולהשקיע, ואם כבר לזכות בעושר ואושר, שיהיה מהסיבות הנכונות לפי התפישה שלי. אני יותר מעדיפה שמה שאני עושה יתפרסם וימשוך תשומת לב בפני עצמו, מצדי - בשם אנונימי.

(למשל, אם הייתי מתפרסמת בתור פליטת ריאליטי, זה לא היה שווה כלום לדעתי.)

האם לאנשים מפורסמים מותר לעשות דברים שלאחרים אסור?

(אני מניחה שמותר להם להרביץ לצלמי פפראצי?)

אם היית עומדת מול בחירה בין פרסום לאושר - מה היית בוחרת?
האמת.. שאלה מכשילה. מצד אחד הייתי בוחרת אושר כי זה יותר חשוב לי מסתם פרסום זול, אבל מצד שני, אם כל חיי הייתי מאושרת.. הייתי רוצה להתאבד מרוב שעמום.

(אפילו המחשבה על זה גורמת לי להרגשה אובדנית)

יכול מאוד להיות שדווקא מול הדילמה הזאת, הייתי בוחרת בפרסום, ולאו דווקא באושר, שדווקא מצטייר כהרבה יותר נוח. בפרסום הייתי בוחרת רק בשביל האקשן.

אם יכולת להתפרסם בזכות השגייך אבל לא בשמך האמיתי, איך היית מרגישה?
הכי טוב בעולם. באמת. מה רע לראות אנשים מעריצים את היצירות שלך, במקום אותך? אני לא יותר טובה מאנשים אחרים, אני לא צריכה גדוד מתלהם שיחכה לי בדלת בשביל להרגיש גדולה יותר. הידיעה שכל כך הרבה ישבו ויוקירו את הזמן שלהם בשביל לראות מה יצרת, זה מספיק. בדיוק כמו שאני מקבלת תגובה ביקורתית אחת על משהו שכתבתי בבלוג.
כמו בפרסום אנונימי, (כמו שאני עושה עכשיו בבלוג, רק בממדים עצומים יותר) - אפשר גם לקבל פידבק, גם להיות צנוע, וגם בלי כל הפפארצי וחוסר הפרטיות וכל הזבל הזה. ווין-ווין?

אוקיי זה היה שווה את זה.