-מוקדש לעמית ברששת היפה, המדהימה, המושלמת, שאני אווווווהבת הכי הכי 3>-

הוא חיבק אותי ולא הרפה..
״מצטער״ לחש לי
״עזוב אותי!״ ציוויתי בעודי בוכה
״אני לא התכוונתי אני נשבע״ אמר חסר אונים
״דווקא ראיתי שנהנית" אמרתי תוך כדי שמחיתי את דמעותיי
״עכשיו, תעזוב אותי! אני שונאת אותך״ צעקתי
הוא עזב אותי בחוסר ברירה ורצתי לכיוון בייתי.
רצתי ורצתי עד שלבסוף הגעתי.
יום למחרת קמתי בבוקר וראיתי 16 שיחות שלא נענו. 11 מרועי, 1 מאפרת ו-4 מנועה.
החלטתי ללבוש מסיכה של חיוך וללכת לבית הספר כדי שידעו שאני לא בדיכאון ממה שקרה, ולפי איך שהשמועות רצות היום בטח כבר באפריקה יודעים הכל!
זה אחד הדברים הטובים שבי, כך אמרו לי רבים. שאני יודעת לחייך ולהסתיר כשעצוב לי.
 הלכתי לבית הספר ונכנסתי לכיתה קצת באיחור, חייכתי למורה ואמרתי לה בוקר טוב, הכיתה הייתה מופתעת, חלקם אפילו חשבו שזו לא באמת אני.
ישבתי ליד נועה והיא שלחה לי מכתב:
היא: ״את שמחה?!״
אני: ״כן ולא(:״ 
היא: ״למה כן?״
אני: החיים יפים, וכשמחייכים אליהם הם מחייכים חזרה! הכי טוב להיות אופטימיים ושמחים. יום יבוא ואקבל את האושר שבאמת מגיע לי״ 
היא: ״צודקת.. אבל מה עם רועי?״
אני: ״הוא עשה את הבחירה שלו.. כנראה לא הרגשנו אותו הדבר.. בסדר, לא מאשימה אותו, זה החיים שלו״ ולאחר שכתבתי לה את זה הרגשתי כאילו זה באמת נכון וכבר לא הייתי הכי עצובה 
היא: "לא אהבת אותו?״
אני: ״בטח שכן! אני עדיין אוהבת אותו..״ 
היא: ״את לא מתנהגת ככה״
אני: ״טוב בסדר.. תחשבי מה את רוצה ואני יתנהג איך שאני רוצה!״ 
הפסקנו להתכתב, ואני מבינה אותה קצת למה היא אמרה שאני לא מתנהגת כאילו אני אוהבת אותו עדיין. אבל היא צריכה גם להבין אותי!
הגיעה ההפסקה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. להישאר בכיתה או לצאת החוצה? אבל אז אצטרך לראות את רועי..
יאללה, נצא. מה שיהיה- יהיה!
יצאתי עם נועה החוצה לכיוון הספסל. מרחוק יכולתי לראות את רועי יושב ליד אפרת, אני ונועה עצרנו לשנייה ואז המשכנו ללכת. אשקר אם אגיד שלא היה לי כואב לראות אותם.
הגענו לכולם והייתי מחויכת. אני לא צריכה עכשיו שרועי יחשוב שאני בדיכאון בגללו..
״שובלי, בואי שנייה לצד. אנחנו צריכים לדבר״ אמר
״קודם, אל תקרא לי יותר שובלי! ואנחנו בכלל לא צריכים לדבר על כלום! בסדר, לא אהבת אותי.. אני מבינה. אבל אין לנו על מה לדבר״ החזרתי לו בעצבנות
״אנחנו באמת צריכים לדבר איתך!״ אמרה אפרת
״שבכלל לא תעזי לדבר איתי! חשבתי שאנחנו חברות! עכשיו אני יודעת שאת זבל..״ אמרתי לה
״נו! את חייבת לשמוע! בבקשה!״ רועי התחנן אלי
״לא בא לי! תבינו!״ אמרתי בזעם
״אם באמת אהבת את רועי.. תבואי שנייה.." התערבה אפרת
״אני עדיין אוהבת אותו! אבל זה לא קשור, אני לא רוצה בכלל לשמוע אתכם! אתם הכי מגעילים שיש!" אמרתי והלכתי. 
כל היום הייתי ב"מבצע התחמקויות" מרועי ואפרת.
חזרתי הביתה והכנתי מערכת. ובזמן שהכנתי מערכת ראיתי מכתב מונח לי בתיק.
"ל-א לקרוא!" היה כתוב בגב העטיפה.
ואתם מכירים את היצר הרע .. חייב לעשות מה שאומרים לו לא לעשות.

פתחתי את המתכתב והיה כתוב בו:
"............................. "

המשך מחחחחחחר חבריייים (: