ראיתי מכתב מונח לי בתיק.
"ל-א לקרוא!" היה כתוב בגב העטיפה.
ואתם מכירים את היצר הרע .. חייב לעשות מה שאומרים לו לא לעשות.
פתחתי את המתכתב והיה כתוב בו:
אהובתי, יפה שלי, אהבת חיי, אשתי לעתיד, נשמה שלי, חיים שלי, מלאך שלי, אהבה שלי, מאמי שלי, רציתי להגיד לך משהו.. אני אוהב אותך!
אני אוהב אותך! אני אוהב אותך! אני אוהב אותך! אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!
אני מתחנן שתסלחי לי. טעיתי.. ובגדול.. אני יודע!
לפחות תגידי שנהייה ידידים כמו פעם! אני מתחנן שתסלחי לי. אני כעסתי באותו זמן.. חשבתי שאת כבר לא אוהבת אותי.
אני מודה, אני לא רגיל להיות במערכות יחסים רציניות.. אני בחיים לא אהבתי כמו שאני אוהב אותך! אני נשבע!
נפגעתי ולא בצדק מזה שלא ניסית לבוא ואני לא רגיל שחברה שלי מוותרת עלי.. הלוואי והייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור. הייתי משנה הכל! אני מבטיח! בבקשה תסלחי לי. אני ישתנה. אני ינסה להבין אותך. אני יהיה החבר המושלם! וחוץ מזה, אני הטיפוס שלא מוותר ואת יודעת את זה.. אני ימשיך וילחם עד שתהיי שלי! אני אוהב אותך. כבר אמרתי את זה?
אוהב הכי שבעולם ויאהב לתמיד........ רועי
אני מודה שזה אחד הדברים הכי מרגשים שכתבו לי בחיים! ממש התרגשתי ואפילו שלחתי לו הודעת טקסט בפלאפון שאומרת :
״אני יחשוב על מה שכתבת במכתב ויחליט״
״אני יכבד כל החלטה שלך..״ שלח לי בחזרה
אוף, הוא כזה חמוד. אני פשוט עדיין מאוהבת בו. אבל זה לא אומר שאני יסלח לו כל כך מהר! דברים לא הולכים בדרך הזאת.. אם הוא עדיין רוצה אותי שישנה את הדרך שלו ואת הגישה שלו ואז אולי אני יחזור אליו.
בערב ההורים שלי יצאו לאירוע.. ובערך בשעה 8 הייתה דפיקה בדלת.
"מי זה?" שאלתי
"אני" הוא אמר
וישר ידעתי, אני כבר מכירה את קולו.. זה רועי
פתחתי לו את הדלת וראיתי אותו אוחז בסרט.
"מה אתה עושה פה?" הופתעתי
"באתי אלייך, רוצה לראות סרט?" שאל בחיוך
"כנס.." הזמנתי אותו בגיחוך
"למה את צוחקת?" שאל
"אתה פה, בבית שלי, אחרי שכעסתי עליך כל כך, אחרי שאנחנו כבר לא ביחד, ואתה רוצה שנראה סרט.. בוא נראה.. זה בהחלט מצחיק!" אמרתי
ושנינו צחקנו.
הכנתי לנו פופקורן וישבנו בסלון על הספה וצפינו בסרט שהביא.
באמצע הסרט הוא שם יד על כתפי, זזתי קצת הצידה במטרה שיוריד את ידו..
לקראת סוף הסרט רועי לחש לי:
"שובלי?"
"מה?" לחשתי לו בחזרה
"אני אוהב אותך" אמר
"זה לא מתאים עכשיו" השבתי
"וזה מתאים עכשיו?" שאל ונישק אותי
לא ידעתי מה לעשות. פשוט נרתעתי לאחור..
"תלך" ביקשתי
"למה? את כבר לא אוהבת אותי?" שאל
"זה לא קשור! אני כן! אני פשוט מבולבלת עכשיו ואני צריכה זמן לעצמי.." עניתי בעצב
"תלך בבקשה" התחננתי
רועי פנה לכיוון הדלת ויצא.
הרגשתי הקלה, אך גם צביטה בלב.. אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה ככה. אולי הייתי צריכה לאפשר לו לנשק אותי..
מה אתם חושבים ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
