הייתי מופתע.
הם סידרו את המועדון להערב במיוחד בשבילי, כדי שיום ההולדת 18 שלי תהיה הכי שווה
שיש. על הבר חיכתה עוגת שכבות ולמעלה כתוב בשוקולד מזל טוב ליונתן. לידה כמה
בקבוקי ג'ק דניאל'ס וקורונות. בפינה של המועדון חיכו מתחת לקיר עם הפוסטר של להקת THE DOORS כמה קופסאות עם מתנות. יובל הביא לי סיגר ואמר
"מזל טוב גבר, לך תחגוג." המוזיקה הייתה חזקה ורועשת, כולם כבר היו
שיכורים אחרי פחות משעה ורקדו וצחקו והצטלמו בתנועות מוזרות. רוני הזמינה אותי
לרקוד על הבר, אני צחקתי במבוכה והיא משכה אותי בכוח. עלינו ביחד ורקדנו, בהתחלה
כל אחד לבד, כי נורא התביישתי. ככה אני, ביישן כזה. אח"כ היא הסתובבה על נעלי
העקב הגבוהות שלה ונצמדה אליי עם התחת. הסמקתי.
כשירדנו מהבר
היא קרצה לי וחזרה לרקוד עם כולם. לי עוד דפק קצת הלב. היה לי מוזר להיות איתה ככה
אחרי כבר 3 שנים בתיכון שאנחנו באותה הכיתה, והיא אפילו בקושי אומרת לי שלום
בבוקר. 3 שנים שאני מסתכל עליה כמו ילד מאוהב ובורח משיעורי הספורט רק כדי לראות
אותה רצה במגרש עם הטייטס הצמוד והתחת המרקד שלה. 3 שנים שלא היה לי אומץ לגשת
אליה בשום מסיבה ולרקוד איתה, או סתם לדבר איתה באיזה הפסקה, שלא לדבר על להתחיל
איתה. חשבתי שהיא שונאת אותי. מסתבר שלא.
יובל ואוריה
תפחו לי על השכם ופירגנו בצורה קנאית. "יא בן זונה" אמר יובל, "
הלוואי עליי הרוני הזאתי. אבל מגיע לך יאללה לך תחגוג." הסכמתי איתו ביני
ובין עצמי. מבחינתי עכשיו אני הולך ולוקח אותה החוצה. נתחבק ונתנשק ואני אספר לה
שחיכיתי לזה כבר אלף שנה. אז עשיתי את זה. ניגשתי לכיוונה עם הבירה שאוריה שתל לי
ביד מקודם. היא רקדה ואז שראתה אותי הסתובבה ונמרחה עליי בחיבוק קצת עייף.
"העוגה הזאת לא היתה טעימה..." לחשה לי, "אולי יש לך משהו יותר טוב
להציע?" אמרתי שבשמחה ושבבית מחכה לי אוכל סיני שהזמנתי 5 דקות לפני שהתחילה
מסיבת ההפתעה, ושנלך ביחד עוד מעט. היא לקחה קצת את הראש אחורה ודפקה מבט מעוניין.
הרגשתי שאני מזיע בכפות הידיים מלחץ. בחיים שלא הייתי קרוב ככה לבחורה, אבל לא
רציתי להיראות לחוץ. רכנתי לכיוונה עם הראש כדי לנשק אותה והיא ברגע האחרון הסיתה
אותה לשמאל. לא הבנתי את המסר הסותר, וגם נורא התאכזבתי שלא אוכל לנשק סוף סוף את
השפתיים הרכות והזוהרות מהליפסטיק שלה. היא החזירה את המבט בסיבוב מהיר ואמרה
"לאן אתה רץ בדיוק?"
המסיבה הוסיפה
להיות טובה יותר ויותר. במתנה הראשונה שפתחתי חיכה לי זוג ג'ויסטיקים אלחוטיים
לפלייסטיישן. "חבל שפתחתי את המתנה הכי טובה כבר בהתחלה" פלטתי, ובן,
שהתגאה בעצמו על המתנה שנתן לי, קם ונתן לי חיבוק. "רק שתדע למצוא לזה את
השימוש הנכון" הוא אמר בקול רדיופוני, כאילו שהוא המאסטר של ליגת הצדק או
משהו. אחרי הג'ויסטיקים באו גם הדיסק הכפול של שלמה ארצי, טי-שירט כחולה עם ציור
של סופרמן וגם תמונה גדולה שלי, של אוריה ויובל על החוף ביוון מהטיול של לפני שנה.
מרוני קיבלתי קופסה קטנה, כמו של טבעת. כחולה וארוזה בסרט. נהייתי אדום. היא
הסתכלה עליי בציפייה שאפתח כבר. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי. בפנים היה פתק מקופל של
מחברת. הסתכלתי עליה במבט שואל, היא החזירה לי באישור לפתוח ולקרוא. פתחתי את הפתק
והיה כתוב בו. "מחכה לך בבית הפתעה..." כבר לא יכולתי לחכות. כשנהיה
מאוחר וכבר כולם הלכו נשארתי לטאטא את הרצפה עם רוני. "תחכה עם זה למחר"
היא אמרה. "בוא עכשיו." כולי התמלאתי בהתרגשות. יצאנו מהמועדון והלכנו
בחושך מחובקים על המדרכות הסדוקות של הקיבוץ. פתאום מהכביש בא אמבולנס, ונכנס לתוך
הקיבוץ. "זה בטח לבית אבות, תמיד הם מגזימים שם עם משחקי הברידג' האלה ומישהו
מתעלף מההתרגשות." אמרתי בציניות, ורוני צחקה בקול, ושלפה מהר "וואו,
אתה קורע." ממש ליטוף לאגו החלש שלי. כשהתקרבנו הביתה ראינו את האמבולנס מחנה
על הדשא. פתחתי בריצה לעבר הדלת וראיתי את אבא שוכב על אלונקה מחובר למכונת הנשמה ושני פרמדיקים חובשי כיפה לידו, מדברים בניהם
במשפטים זריזים וממהרים לגלגל את האלונקה החוצה. אמא ישבה בוכה על הספה. רוני,
שעמדה ליד הדלת פשוט צנחה על הרצפה בהלם. ואני ידעתי, בכל לבי ידעתי שאת ההפתעה הזאת לא אשכח אף פעם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
