יום הזיכרון הוא בפאתי יום העצמאות
מסיבה אחת. כדי שנזכור ולא נשכח לרגע, שנייה לפני שמתחילים בחגיגות את מי שבזכותו
אנחנו חוגגים. את אלה שלא יחגגו עוד. את אלה שנתנו את החיים שלהם בשבילנו ורק
בשבילנו. חלקם כי רצו להציל את חבריהם בצוות, חלקם כי לא רצו להיתפס בשבי, חלקם
הגנו בגופם על הבית ולא הניחו לאויב שבשער להתקרב עוד, ונתנו את חייהם בשביל מטרה
זו.
ואנחנו צריכים לזכור אותם על זה. את כל
אחד מהם שהשאיר מאחוריו הורים ואחים, לעיתים גם משפחה שהספיקו לבנות. אנחנו צריכים
לתת להם יום זיכרון כזה כדי להראות להם שאנחנו איתם, שאנחנו מתייחדים עם הכאב שלהם
והאובדן. שאנחנו נזכור ולא נשכח בזכות מי אנחנו עומדים כאן על הארץ הזאת ושלעולם
לא נשכח את מטרתם האחת והיחידה שבשבילה מתו: בשביל שאנחנו נמשיך לחיות.
22,993 נופלים איבדה ישראל מיום תקומתה
ועד היום. זה מספר עצום. מדינה מוכת מלחמה כמו שלנו מערערת את הרצון להביא ילדים
לעולם מהפחד שייקח אותם אלוהים בטרם עת. שלי לפחות.
רק תחשבו על ההפסד הזה שהמדינה שלנו
ספגה. לא סתם אומרים שכל אדם הוא עולם ומלואו. בין 23 האלפים של האנשים האלה היו
אנשים מדהימים, אנשי טעם. בנים ובנות שלא הורידו חיוך מפניהם, בנים ובנות שעתידם
צפה להם גדולות. גאונים וגאונות, אנשי מדע ואנשי עבודה. מוזיקאים, ספורטאים,
אמנים, עורכי דין לעתיד, רופאים, פסיכולוגים ואולי גם רמטכ"ל או שניים. ילדים שבדיוק כמוני תכננו את הטיול למזרח אחרי
הצבא, שהיו להם אהבות קטנות וגם כמה שירים במגרה, ישראלים. שגדלו פה.
אבל הם אבדו ואינם עוד. ויתרו על כל
חלומותיהם ורצונותיהם האישיים לטובת הכלל. כדי שעם ישראל ימשיך להתקיים ולא יעמוד
בפני סכנת הכחדה והתבוללות. כדי שנוכל ללכת לטייל בגולן ובנגב, כדי שיתקיימו
אינטרסים מדיניים על האזורים הכבושים, כדי שנוכל ליהנות ממזרח ירושלים, כדי שלא
נסבול עוד מקטיושות בצפון. זה מדהים בעיניי. וזאת ישראליות בעיניי.
אבל כואב לי יותר על האנשים שלא נפלו
בזמן מילוי תפקידם כחיילים. כואב לי על אלה שנהרגו בפיגועים ומטרור אכזר. כואב לי
על כל אלו שהתפוצצו הודות לאיזה מחבל שהחליט להיפגש עם 72 בתולות לדייט בעלק גן
עדן. על אלו שבכלל היו בדרך לעוד יום רגיל שלהם ומשהו עצר אותם פתאום, בלי התראה
מוקדמת בלי שום הגיון בריא.
אני מצטער טרוריסטים יקרים, אבל
התירוצים שלכם מעניינים לי את התחת. "אנחנו רוצים מדינה משלנו, אנחנו עם
כבוש, קשה לנו פה שם..." יאללה סתמו חבורה של חיות שום דבר לא מצדיק אפילו
רצח של אדם אחד בעורף של אויב. היצור היחיד על פני אדמות שעושה דברים כאלו זה אתם.
והכי כואב לי והכי שובר אותי זה הישראלים
ובעיקר השמאל הקיצוני, שנותן להם יד. שקורא בגאון לשחרר את עמם של הפלסטינים ואומר
דברים נוראיים על הארץ שבה גדל והיא הייתה לו לאם. אלה שצועקים ומבזים הצגות על
השואה, אלה שלא שרים את ההמנון ולא עומדים בצפירה. אלה שלא משלמים מיסים ומשתמטים
מצה"ל. אני תמיד אשאל איך הם מעזים להראות את הפרצוף שלהם, איך הם לא
מתביישים, איך לא מפריע להם לדבר ככה על המדינה שלנו ואיך ההורים שלהם מקבלים את
זה. זה נורא הרי לצעוק דברים נוראיים ולעשות הפגנות ענק לא נגד השלטון ולא נגד
איזה גוף או תנועה אלא נגד כל המדינה ובעד ארגון טרור מסוכן ואכזרי. איך אפשר לתת
להם יד. אנשים כאלו נותנים לא נותנים לחיילים שחרפו נפשם מקום של כבוד, כאילו מותם
לשווא הוא. וזה לא מה שמגיע לחיילים שלנו.
אני קורא לכול מי שקורא את הפוסט הזה:
אל תתנו לדברים לקרות. אל תתנו להם את מבוקשם. אל תראו פחד, אל תראו חולשה.
תתגייסו, תעשו את מה שאתם מאמינים בו. תגנו על הבית בכל מחיר, וגם בחייכם. מסיבה
אחת, בלי ערך בחיים החיים חסרי ערך. בדיוק כמו שלהם.
בדבר אחד צודק השיר הזה, רק מדינה חלשים צריכה גיבורים, ומלכתאם של אותם חיילים היא שחורה. מי יתן ויום אחד יהיה לנו שלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
