סופרנובה הוא השלב בו כוכב קורס לתוך עצמו | זה סיפור הקריסה שלי

תכלס, ידעתי שלא הרבה יקראו את מה שכתבתי בפוסט הקודם, אבל לא יכולתי שלא להתאכזב.. 

לא יודעת, זה לא משנה בכלל כי אפחד לא יבין. כמה שיש אנשים מוזרים בעולם, אפחד לא בדיוק כמוני.

מאז הפוסט האחרון הרבה השתנה, התאשפזתי בבית חולים ווגילתי מזה המון דברים.

הרבה אנשים שלא ציפיתי מהם לכ"כ הרבה, היו מאוד תומכים. היו אנשים שישבו איתי כמה שעות.

אבל, זה לא פיצה על האנשים שציפיתי מהם לכ"כ הרבה והתעלמו ממני, כל החברים שכאילו בכוח עשו תוכניות מהנות לפורים שהייתי מאושפזת בו

הבאדם שהכי אכזב אותי זה אמא שלי, כל פעם אחרי שהיא הייתה בכיתי. היא צעקה עלי והכאיבה לי והייתה מגעילה, וכל הלילות ישנתי שם לבד כי "אין לה כוח להתמודד עם ההתנהגות המגעילה שלי". זה לא פייר, אני עדין תקועה בבית ולא ברור מתי אני אהיה בסדר..

אם זה לא מספיק אמא שלי עכשיו אצל סבא שלי שגוסס בבית אבות שלו.

הכל בזבל, אין לי כוח להתמודד עם זה.

השמנתי בבית חולים, משלוחי מנות מזוינים.

כמובן שנדלקתי לאחרונה על מישהו, והוא התברר כחרא המושלם. יופי נחמה, איך את תמיד מוצאת את ההכי דפוקים?

מנסה להיות מאושרת, ופשוט תמיד בא משהו ודופק את זה ><