פסדר נו, מה אני אעשה.
מותר להיות עצוב ומותר ליפול. החכמה היא לא להשאר שם יותר מידי זמן. זה מה שקשה בתכלס. אבל השגרה החדשה שלי נותנת לי קצת מנוחה מדברים רגשיים, למרות שדווקא היום הראשון בעבודה הוא מה שגרם לי לחזור הבייתה ולרצות לחבק אותו כל כך. אבל זין שלי. די. כמה אפשר לבכות על התחת הזה? חמוד, מתוק, זוהר, שמש!!!!!! הכל טוב ויפה, יאללה ביי. תתנדף ממני חתיכת זבל. לא רוצה אותי? לא רוצה אותך!
דיברתי עם חבר בטלפון אתמול, והוא אמר לי ש"יו ניד טו פייק איט טיל יו מייק איט".
אמרתי לו, אצלי זה "פייק איט טיל יו מת איט".
קשה לי להסתובב בעולם ולהרגיש כל כך הרבה דברים ולא לתת להם לצאת החוצה ולחוות אותם. אני מרגיש שאני מתפוצץ.
אבל זה נחמד שיש מישהו שמוכן לשאת קצת מהמשקל שאתה סוחב.
אז הרווחתי חבר חדש שמבין אותי, והוא גם אמר לו שכיף לו לדבר איתי בטלפון. אני מצליח לדבר בטלפון עם אנשים חדשים! יאי! זין עליך חרדה חברתית. אני מנצח אותך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם בכל יום שעובר, תמותי זונה זבל.
ואולי השבוע יהיה לי דייט עם מישהו מהטינדר. לא בונה על שום דבר, אבל אני חייב להמשיך הלאה, פייק איט טיל איי מייק איט.
זין על אהבה. היא תגיע מתישהו. כן כן, הנה, אני קלישאתי ואופטימי (לא באמת).
אני מוכרח להתרכז עכשיו בשגרה החדשה שלי, להתרגל אליה, עייפות נפשית ועייפות פיזית לא באות טוב ביחד, ולכן זה הדבר היחידי שאמור לעניין אותי עכשיו.
זה, ולהמשיך להרחיב את מעגל האנשים שלי. להיות נחמד. להצליח לדבר. להיות טוב במה שאני עושה. להתקדם.
אולי גם חוש ההומור יחזור אליי מתישהו, לכו תדעו.
תכף יהיה לי כסף ואני אקנה מלא בגדים, משחקים לסוויץ' ודברים שהשתיקה יפה להם כרגע.
ואולי אני אהיה מספיק חזק כדי לעוף מפה סופסוף, מי יודע? אני אצטט את דפנה והעוגיות ואגיד שהעתיד נראה מבטיח מפה.
אני עדיין רוצה למות אז אל תפריעו לי ביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
pinkuiro