אין לי חשק לכתוב. על פניו לא קורה כלום. יש לי שיגרה והיא מבורכת. אבל בפנים קורה לי הרבה, כמו תמיד האמת. הרבה בלבול בעיקר. אבל בסופו של דבר זה חלק ממני.
קשה לי לארגן את המחשבות ולכתוב כאן כשאני יודע שהאתר עומד להסגר, וזה נראה כאילו הפעם לתמיד.
אני תמיד כותב, גם אם זה לא בשביל לפרסם, אז ההרגל הזה ישאר איתי עם האתר הזה או בלעדיו.
אם אתם בכל זאת מעוניינים לעקוב אחריי, פתחתי אתר בוורדפרס, אני לא בטוח שאכתוב שם, אבל פתחתי אותו ליתר ביטחון.
יש לי גם את טאמבלר המחשבות שלי, ששם פחות תמצאו פוסטים ארוכים, יותר את הוצאת הקיטור שלי במהלך היום, לא חושב שזה עשוי לעניין מישהו, אבל אני מפרסם אותו כאן בכל מקרה. למרות שאני, לרוב, לא מסוגל לקרוא שם אחורה כי זה פשוט מטרגר לי את הצורה.
וזהו, מה אני אגיד לכם.
הכל בסדר וגם לא. שאני מניח שזה עדיף מרק לא.
.
למה שאדיי מושלמת למה חולה עליה. אוף. זמרות. 3>
עריכה:
זה כנראה הולך להיות הפוסט האחרון שלי כאן, אז אני אכתוב זה, כי רציתי כבר הרבה זמן.
לא יכולתי לחשוב על זה הרבה זמן, בקטע של הדחקות לפינות הכי חשוכות של המוח.
ואז שכבר הרשתי לעצמי לחשוב על זה, לא הרשתי לעצמי לכתוב על זה, ובטח שלא לדבר.
ורק אחרי שהתחלתי טיפול פסיכולוגי ונכנסתי למעמקים של הנשמה השחורה שלי, הבנתי שכל מה שקרה שם זה לא אשמתי.
כשהייתי קטן, אני אפילו לא זוכר באיזה גיל, כי הדחקתי, גיל יסודי כנראה, נוצלתי מינית על ידי בן משפחה.
תוסיפו את זה לכמות החרא שהיה בבית באותן תקופות בלי שום קשר, ותקבלו אותי, בגיל 27, מנסה לתפקד בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
pinkuiro