אני רוצה אותך כל כך, עכשיו. שתדבר אליי בצרפתית, שתנשק אותי בהפתעה כזאת שאני לא רגיל אליה. אני רוצה אותך, עכשיו, מאוד, ולא בא לי להלחם בזה היום. בא לי להרגיש את זה ולהיות עצוב. אני רוצה אותך שתהיה שלי, שתוביל אותי, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. לא בא לי להלחם בזה. לא היום. אני חלש מידי בשביל זה היום.
וזה מכעיס אותי, כי אתה לא מעוניין בי. אתה לא מתעניין בי. אולי אפילו כבר שכחת. וזה מרתיח לי את הדם. אבל לא בא לי לכעוס עליך. לא בא לי לקלל אותך. לא בא לי לאחל לך דברים איומים. לא בא לי לחשוב על נקמה. בא לי רק לאהוב אותך. ובא לי שתרצה אותי ותחשוב עליי. אז מה אם זו רק פנטזיה. אז מה. מותר לי. אני רוצה להיות שלך. אני רוצה שתרצה בי. בא לי שתחבק אותי ושנישן ביחד. לא בא לי להגיד שזה לא פייר (כי זה לא). אבל זה לא פייר.
מחקתי את השיחה שלנו בטינדר, כדי שהפרצוף שלך לא יקפוץ לי בכל פעם שיש לי התאמה עם איזה יצור אחר. זה לא עובד. כל פעם שמגיע איזה יצור אני חושב עליך. כל דפדוף, כל "כן" וכל "לא", אתה שם. על אטרף וגריינדר אין אפילו על מה לדבר, כל כך הרבה פרצופים וגופות, ורק את שלך אני רואה.
מחקתי את השיחה שלנו בוואטספ, כדי שהפרצוף שלך לא יקפוץ לי בכל פעם שאני מחפש איזשהו מישהו ספציפי בהודעות למטה. זה לא עובד. גם כשאתה לא נמצא, אני חושב עליך. גם כשאין לי עם מי לדבר, הלב שלי מתכווץ כשאני נזכר בשיחות המרירות שהיו לנו ובא לי למות.
בא לי למחוק אותך מהחיים. בא לי להגיד לך שתלך להזדיין. בא לי לאחל לך את כל הרע שבעולם, כי שברת לי את הלב. אבל אני לא באמת מתכוון. זה לא מגיע לך. אני פשוט כועס כי אני לא מבין איך זה הגיוני. כנראה שזה הגיוני, פשוט… לא בשבילי.
אני לא רוצה לגלות שאתה של מישהו אחר. שאתה מחפש מישהו אחר, שאתה מחבק מישהו אחר.
למי להתפלל כדי שתשלח לי הודעה ותגיד שאתה מתחרט?