נמאס לי שכולם מתנהגים אליי ככה כאילו אני כלום, כאילו אני לא חשובה, שתמיד אני אשמה בהכל.
תמיד אני צריכה לבכות, להינעל בחדר והם יושבים וצועקים, מקללים אותי וצוחקים עליי.
טוב זה ברור על מי אני מדברת על ההורים שלי *מזילה דימעה*
תמיד אני הנחותה, אני לא יודעת מה אני לא עושה בסדר, אני הבכורה ותמיד שאני רבה עם אחותי הם תמיד אבל תמיד מאשימים אותי כאילו אני לא צד בעיניין שיש לו דעה , כי אחותי הקטנה שרק קטנה ממני בשנתיים תמימות יותר חשובה יותר. היא מקבלת הכל ואני צריכה לעשות בייביסיטרים וכד' כדי להרוויח כסף.
להמ עליי תמיד צועקים? למה אני תמיד  לא בסדר?
תמיד מפלים אותי לרעה!! לפעמים אני רוצה פשוט לברוח מהבית אבל לאן אני אלך?? איפה אני אשן? איך אני אקנה אוכל? תמיד אותם שאלות.
אני רוצה להגיע לגיל 18 להתגייס כמה שיותר רחוק מהבית ואת השבתות להעביר בבסיס, לא לחזור הביתה.
לפעמים אני רוצה לספר הכל לחברות שלי אבל כבר הבנתי שהם לא באמת חברות שלי. שלא תבינו לא נכון הם כן חברות שלי אנחנו יוצאות לכל מיני מקומות מדברות בהפסקה, מרכלות וכד' שתבינו אנחנו מכירות 3 שנים, כייון שאנחנו 3 שנים ביחד באותה כיתה אבל הן לא חברות שלי בנפש שאני יכולה לספר להן מה אני מרגישה הם רק חברות שלי ללימודים. הם אף פעם לא סיפרו לי על מי הם דלוקות, מה הם מרגישות, אף פעם לא נפתחו אליי, אז איך אני אמורה להיפתח אלייהם. לפעמיים אני מרגישה שהבלוג הזה זה המקום היחידי שאני יכולה להיפתח אליו, האנשים פה בבלוג שמגיביפ לי ואני מריבה להם לבלוגים אני מרגישה שהם מכירים אותי יותר ממה שחברות שלי מכירות אותי.

אני רוצה לספר לכן מה הבעיה עם חברות שלי,למה אני לא יכולה להיפתח אליהם.
טוב יש מהן 3 (יש עוד 2 חברות שאני מכירה אותם שנה דרך תנועת הנוער שסיפרתי לכם שאני נמצאת בה תנועת הנוער העובד והלומד ואני מרגישה שהם חברות הרבה יותר טובות מהחברות שלי בכיתה אנחנו מדברות על אהבה, הידלקויות אבל עדיין לא הגעתי למצב שאני יכולה לשתף אותן במה שאני מרגישה מעבר בכל מקרה אני מכירה אותם רק שנה והם מערים שונות ואני מדברת איתם רק בפייס ופעם החודש ככה אנחנו נפגשות לחשוב איזה מהר יכולתי להיפתח אליהם ולחברותיי לכיתה אני לא מצליחה).
טוב אני רואה שקצת גלשתי מהנושא אז נתחיל. יש לי 3 חברות ממש טובות מהכיתה נקרא להם בשמות בדויים שיר, סופיה והדס.
אוקיי אותם הכרתי לפני שלוש שנים, עשו שינוים בכיתות לפי ציונים. את הדס הכרתי שנה קודם לכן היינו באותה הקבצה במתמטיקה היא תמיד הייתה חמודה ומצחיקה, אני מרכלת איתה על הכל, סופיה אני לא יודעת למה היא התחברתי אליה בהתחלה היינו חברות ממש טובות עכשיו אני בכל מקרה מרגישה ככה, היא כמו יצור מוזר בכיתה, היא לא מקובלת גם הדס בערך כזאת אף פעם לא מזמינים אותן לימי הולדת מסיבות כיתה וכד'.
לגבי שיר יש לי סיפור ארוך היא ואני לא הכי התחברנו אני בכל אופן לא סבלתי אותה היא התחברה לילדה אחרת בהתחלה שקוראים לה לינוי(שם בדוי) אחר כך ממש הפחנו לחברות וטבות, בכל אופן לינוי ושיר הן ממש BFF מספרות אחת לשנייה הכל, על בנים, הידלקויות וכדומה.
בעיקרון אחרי חודשיים נהיינו חברות, אבל מתי גיליתי שהיא לא מספרת לי הכל ששנה אחרי שנהיינו חברות היה לה חבר תקופה מסויימת ורק שנה אחרי זה היא טרחה לספר לי, כאן גילתי שהיא רק חברה לכיתה ולא חברתי לנפש שאפשר לספר לה הכל אהל שהיא רבה עם הBFF שלה לינוי היא פתאום נזכרת בי וכל הזמן מסתובבת איתי בהפסקות ואז שהיא משלימה עם לינוי (ה- BFF שלה) היא שוכחת אותי ומסתובבת איתי בהספקות פעם ב....
לגבי סופיה גיליתי שהיא שקרנית ודו פרצופית, אני לפעמים מרכלת עליה בקטנה כזה על שיר מספרת לה דברים והיא תמיד מבטיחה לי שהיא לא מספרת לשיר כלום על מה שאנחנו מדברות, עד ששיר מתקשרת אליי לבי משהו מסויים שהתביישתי להגיד לה וסיפרתי לסופיה וביקשתי ממנה במפורשות לא לספר לה והיא סיפרה לשיר זה ממש עצבן אותי, לשיר סיפרתי גירסת כיסוי שכאליו סופיה מעוותת את דבריי ושיר אמרה לי אל תספרי כלום לסופיה כי היא תמיד רצה לספר את זה לי. מאז לסופיה אני לא מספרת כלום.
לגבי הדס אני מספרת הרבה דברים כי עליה אני יודעת שאפשר לסמוך. שיר בכלל גיליתי שהיא שיקרה לי אבל העדפתי להניח את זה בצד ולא לספר לה שגיליתי את זה כדי לא להרוס את החברות שלנו. בקיצור חברות את לא באמת חברות.
עד היום לא מצאתי את ה BFF שלי אבל מה שבטוח וכולם אומרים לי את זה חברים לחיים פוגשים בצבא. מאז אני מחכה עד שאני יגיע לרגע הזה.

אז אם באמת הייתי רוצה לברוח מהבית לא הייתי יכולה ללכת אליהן.

אני אספר לכם מה קרה לי עם אחותי מהעצבנת, היא יצאה לא מזמן לטיול שנתי. אז תמיד יש לנו ריבים על בגדים.
היא רצתה ממני איזה חולצה, סבבה אין לי בעיה עם זה (חצי מהארון שלי היא לקחה לטיול וכל הזמן היא מתלוננת שאין לה בגדים) כמה ימים לפני כן לבשתי אותה וזקרתי אותה לסל כביסה יום לפני הטיול היא מכינה מזוודה ומחפשת את החולצה ומתחילה לצרוח בכל הבית את לא אחראית את יודעת שאני צריכה את החולצה הזאת - אין דברים כאלה ממש חוצפנית שתגיד תודה שאני מביאה לה בגדים- ומתחילה לבכות ולהתעצבן ואני צועקת עליה שתגיד תודה הבאתי לה בגדים ומה התגובה היא אומרת לי "את טוב מאוד יודעת לקחת לי בגדים" באותו רגע בתעצבנתי!!
אני?? אני?? לוקחת לה כל הזמן בגדים היא אוליי פעם בה לפעמיים חולצה פה גינס שם היא כל הזמן לובשת את הבגדים שלי וזה מה שאמרתי לה והיא אומרת לי שזה לא נכון היא כמעט שלא לוקחת לי בגדים - אין דברים כאלה רבה איתי על שטויות-אז אני אומרת לה יש לי חולצות אחרות קחי אותם היא מסרבת בתוקף והיא רוצה את החולצה הזאת ספציפית. בתגובה לכך התעצבנתי כל כך ואת כל הבגדים שלי לקחתי מהמזוודה שלה.
ואמא שלי כמובן שהייתה בצד שלה ולא הסכימה לשמוע את הצד שלי (נוווו טוב כרגיל) היא מתחילה להגיד לאחותי בקול חזק שגם אני אשמע " היא כפויית טובה אל תביאי לה שום דבר ועוד.... לקלל אותי וכדומה" ואחותי הסתומה התחילה לבכות אבל עכשיו אין לי מה ללבוש לטיול בתגובה לכך אמא שלי לקחה אותה לקניוו וקנתה לה בגדים יקרים. ואחרי זה היא צועקת עלי "נראה אותך מבקשת ממנה בדגים וממני כסף" בגלל זה אני עובדת פה ושם בבייביסיטרים כדי לקנות לעצמי בגדים בהתחשב שבכללי לפני זה אמא שלי לא הייתה מביאה לי בקושי כסף לבגדים בטענה שאין לה והייתי קונה מהכסף שאני מרוויחה אבל לאחותי היא הייתה קונה ומביאה לה כסף. ואחותי בכלל כל הזמן אומרת לי "תקנאי שלי יש בגדים כאלה ולך אין וכד'...."

דיי כבר נמאס לי מאחותי ומהבית הזה, בייחוד מאמא שלי !!!!!!!!!!
נצאס לי מההפליות שלה, מכל ריב קטן עם אחותי היא תמיד לצידה
אבל שהיא צריכה ממני משהו כמו שאני אקח את האחים שלי מהגן או משהו כזה היא מתחנפת אליי ועם אני עדין מסרבת היא ואבא שלי צורחים עליי
דיי כבר נמאס לי לחיות ככה!!!