בפינה הימנית, במשקל קל אך עם אגו כפול ומוכפל קבלו אותה...
א'!!!
בפינה השמאלית, במשקל יציב ועם אגו בכלל לא חביב, קבלו אותה...
הדר!!!
-
למקרה שתהיתם, א', היא הרכזת הנהדרת שלי.
שכל עימות איתה הפך לקרב מתוך מלחמת אגו.
עד שלא תהיה לה את תחושת הסיפוק של "הראיתי לה מה זה!" היא לא תחדול, עד שהיא לא תרמוס ותדרוס זה לא יהיה מספק.
אז ביקשתי לצאת למפגש האחרון של הפרוייקט שהעיפו אותי ממנו, אמרתי שהשקעתי בכל השנה וזה לא פייר מצידה למנוע ממני לפחות את המפגש האחרון, היא שאגה על ההברזות, שאלתי אותה מה היא יודעת שהיא מתנשאת ברמה כזאת, היא ענתה בהחלטיות "אני יודעת הכל!" ואני עניתי לה שהיא לא ושהיא אטומה.
אז היא צעקה עלי בחזרה שהיא משעה אותי מהלימודים.
אמרתי לה שזה רעיון מצויין ושתדאג שזה יהיה לפחות שבוע, אם כבר הברזות עם אישור אז עד הסוף!
היא אמרה שהיא גם מעיפה אותי מהמשצים, אמרתי לה שאין בעיה, ראינו כבר כמה עזר לה זה שהיא העיפה אותי מהפרוייקט הראשון, אבל מה לא עושים בשביל אגו?
זה רק חלק קטן מהויכוח שהיה איתה, אחר כך עוד גורמים ניסו להתערב ולעזור לי, כמו למשל מורה מקסימה מהפרוייקט או המורה לשל"ח, המורה ההיא מהפרוייקט יצאה משיחה עם הרכזת זועפת, היא אמרה שהיא מעולם לא ראתה דבר כזה ושהיא מתכוונת להתלונן על ההתנהלות של הבית ספר בכל מה שקשור להברזות שלי.
אני לא אשקר ואייפה את הדברים, גם אני לא הייתי הכי בסדר בכל הויכוח הזה, אבל אני מרגישה שהיא מחפשת אותי - בדברים הכי קטנים שיש.
אין לי עם מי לדבר, אין לי טעם לנסות וליישב את הדברים, אז נכנסתי בקיר, העיקר שיש את הסיפוק הרגעי.
אז עכשיו יש לי שבוע שלם בבית.
ומלבד הביקורת הרבה שיש לי כלפי המערכת עצמה, יש לי ביקורת עצומה כלפי הבית ספר עצמו.
אני לא מסוגלת לחשוב על אפשרות שכף רגלי תדרוך שוב במקום הזה, אין לי עם מי לדבר שם, אני לא רוצה ללכת למקום שבו אני מרגישה כל כך רע, לא רוצה ללכת למקום בו הממונים עלי משחקים איתי משחקי אגו שלא מועילים לאף אחד, לא רוצה לאכול את ההתקפי טירוף של הרכזת, נהייתי השעיר לעזאזל, בכל פעם שהיא מרגישה שהיא צריכה לצעוק על מישהו היא קובעת איתי שיחה, כבר הבהרתי לה שאני לא חפצה בשיחה איתה, היא אמרה שאני לא קובעת, חשבתי שצריך שניים לדו-שיח.
למסיבת סיום אני בכלל לא מתכוונת להגיע, אני לא לוקחת בה שום חלק, אני לא מרגישה חלק מהשכבה שלי וככל הנראה שאפגוש שם אנשים שאני לא מעוניינת בפגישה איתם, אז מה הטעם?
הדבר היחיד שמעודד אותי הוא שיש עוד 14 ימים (שמתוכם שבוע אני מושעת).
אבל מה שבטוח, לחטיבה, אני לא אתגעגע, לפחות לא לזו הספציפית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
