איך מתחתנים כשמנותקים רגשית?
שואלת בשביל חברה
השבוע האחרון פשוט
היה קצת יותר מדי
כאילו
זה היה מרגש לחשוב על להתחתן
אבל הנחיתה כאן של אבא שלי
הייתה כמו לעשות טסטים בפרודקשן
אבל מה ציפיתי הרי
הייתי מנותקת רגשית עוד בשיחות הכנה עם הפסיכולוגית לקראת ההגעה שלו
לא חשבתי שיש טעם לדון בזה, לא הייתי מוכנה להודות בפני עצמי, כמה קשה זה יהיה
אני מדברת על האיש הזה בפני אנשים אחרים ומכנה אותו "אבא שלי"
אבל האיש הזה הוא לא אבא, הוא לא מה שאתם מדמיינים כשאומרים "אבא"
איזה מן אבא יקח את הבת שלו לאכול גלידה ואז יגיד לה "את אוהבת למצוץ אה?"
איזה מן אבא ישמור תמונות תקריב של החזה של הבת שלו בפלאפון, סתם ככה
היה לי הרבה מזל שלא גדלתי איתו, שהוא ברח לחו"ל
שכל מה שחוויתי ממנו היה אפיזודות קלות של אי שפיות
בכלל מה הקשר שלו לפוסט טראומה שלי
הוא השתתף רק בחלק ממש קטן
מתוך העולם הזה שנקרא הטראומה המתמשכת
שהיא הילדות והנעורים שלי
יש כוכבים יותר מנצנצים ממנו
ועדיין
הוא נחת כאן
ונתן לי חיבוק של סחבק, ראיתי הייפייב עם יותר רגש
במשך יום שלם ניסיתי להיראות בעיניו
ניסיתי להרגיש ראויה
שיהיה לי אבא
כמה שעות אחר כך הבנתי שזה מה שקרה
התנתקתי לגמרי
רציתי לבכות נורא ולצרוח
אחרי כל מה שעברתי, אני עדיין צריכה להיות ראויה בשבילו
אבל אף פעם לא עצרתי לשאול מה צריך לקרות כדי שהוא יהיה ראוי לי
זו בכלל אפילו לא הייתה אופציה
הכעס שבי יגיד שאין שום דבר שהוא יכול לעשות כדי להיות ראוי לי
אבל הלוואי והוא רק היה מנסה
זה ערב לפני החתונה שלי
ואני מפורקת לחתיכות
מנותקת רגשית
לא מסוגלת לעצור
ולהגיד לזה שאבטיח מחר לחיות איתו כל חיי
שאני יודעת שהוא ראוי לי ואני ראויה לו
כמה אני שמחה שהגענו עד הלום
אני פשוט לא שמחה עכשיו
אני בעיקר כלום
רק מנסה לעצור את הדימום הזה
מהלב שלי
שפשוט לא מפסיק
אני ממש רוצה פשוט להרגיש כרגע
להיות ברגע
אבל מאז שהוא התפרץ עליי בטלפון היום
יש לי סרטים בראש
של כל הפעמים שהוא התפרץ עליי עד הלום
מעניין כמה מהן אני אפילו לא זוכרת
יצא לכם לחשוב פעם על כל הרגעים שהיו לכם עם אנשים
שאתם הספקתם לשכוח אבל הם זוכרים
מפחיד אותי להיזכר בעוד דברים ממנו
והוא אפילו לא זה שאסור להזכיר את שמו, בתוך הטראומה
אני לא רוצה להיות מנותקת רגשית בחתונה שלי
אז מה עושים מכאן
אדוני סליחה,
אכפת לך למות קצת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
