מודה ומתוודה: אני בן אדם מאמין, וזה למרות שבעיני אחרים אני מצטיירת לא פעם כאטאיסטית גמורה. אני מאמינה שקיים כוח עליון כלשהו ולא אכפת לי איך יכנו אותו: אלוהים, אמא אדמה, כוחות היקום או כל שם אפשרי אחר שהאנושות אוהבת לסגל לכוח זה. אני מאמינה שמעבר לגורל שהאדם בוחר לעצמו, מעבר לחיים שהוא בונה מהחלטות אישיות, ישנו גם משהו מעבר, נתיב מובנה כלשהו שנקבע מראש. אני בוחרת להאמין בכך שהחיים שלנו מורכבים גם מנקודות גורליות שנקבעו עבורנו ושאליהן נגיע בדרך שנבחר בעצמנו. משום מה אמונה כזו עוזרת לי לחיות קצת יותר בשקט עם כל הדברים הרעים והטובים שקורים לנו בחיים. אני מאמינה שלכולנו יש את ה"תחנות" שאנחנו פשוט חייבים לעבור, אך הדרך בין כל תחנה ותחנה אנחנו בוחרים בעצמנו. אני מאמינה שמשהו מנחה אותנו, שקיים משהו ששומר עלינו, משהו שמניע את הגלגל וגורם לו להתהפך, לוקח אותנו מהתקופות החשוכות אל המוארות ולהיפך.

אני מאמינה שכוח חזק ולא לגמרי מובן שתמיד נמצא אי-שם מאחורי הקלעים, מניע הכל, מזיז את הכלים על הלוח, מפעיל את כל גלגלי השיניים הנחוצים לתפעולו של היקום הזה. לעומת זאת בקרמה אני לא מאמינה כלל, גם לא בעונשים משמיים. ראיתי וחוויתי מספיק עוד בגיל צעיר למדי כדי להגיע למסקנה שאין בזה כל היגיון.

אבל למרות שאני מחשיבה את עצמי לבן אדם מאמין, אני לא מרגישה כל זיקה שהיא לדת. כבר עבר מספיק זמן מאז שלמדתי בבית הספר הדתי, כבר מזמן לא התפללתי ואפילו לא הרגשתי כל צורך שהוא להתפלל, ולמרות שאני מתעקשת לא לאכול בשר חזיר או לערבב בין מאכלים חלביים לבשריים אני לא שומרת כשרות (מצטערת, אבל מדי פעם אני מתקלת בדרכי בשרימפס ואני פשוט לא יכולה להגיד לו לא). אני לא הולכת לבית הכנסת, אפילו לא ביום כיפור, אני אומנם צמה אבל רק בתור הזדהות עם המסורת. אני לא חיה חיים דתיים, האמת היא שאני אפילו לא מרגישה שום צורך להכניס את הדת לחיים שלי והדבר נכון לא רק לדת היהודית אליה אני עוד איכשהו אמורה להשתייך.

גם כל דת אחרת אני לא מרגישה שום צורך לאמץ, אפילו לא את השיגעון הניו-אייג'י על כל הצדדים שלו והפאגניות שהפכו בזמן האחרון לדי פופלאריים. כל המסגרות האלה, הטקסיות, המבנה הספציפי של תפילות ומנהגים הם פשוט לא בשבילי. אני נפש יותר מדי חופשיה בשביל כל אלה, והאמת היא שהצד הדוגמתי של הדתות השונות לא רק שלא קורץ לי, אלא אפילו מרתיע. טוב לי עם האמונה שלי ושום מסגרת דתית אני לא באמת צריכה.

ועכשיו, מתוך סקרנות חתולית נטו, אני רוצה לדעת מה חושבים אחרים:

האם באמת אפשר לקחת רק את האמונה ו"להתנזר" מהדת או אולי שני הדברים האלה הם בלתי נפרדים והניסיון שלי לבחור באחד מבלי האחר נראה מהצד כלא הכי הגיון?

אני לא מחפשת כאן אישור לפעולות שלי, למקרה שככה זה נראה. אני פשוט רוצה לשמוע גם כמה דעות של הסביבה בנושא הזה, כמו שכבר אמרתי הכל נובע מהסקרנות החתולית שלי. ולמרות שאני יודעת שהסוף של החתול הסקרן לא היה טוב במיוחד, אם כי אני לא כל כך זוכרת מה קרה לו ואם זה בכלל היה חתול... בכל מקרה, זה לא כל כך משנה, סקרנות היא סקרנות וכרגע אני מרשה לה להתפרע מעט.

הרדוף לבן