לאדון ה"נכבד" (וקשה שלא לכתוב מילה זו במרכאות ורצוי כפולות ומכופלות גם יחד) מנחם בן, שכנעת אותי.

כתבת על כך שטוב זה ונכון וטבעי לאהוב נשים, שבחת את גופן (בכל מקרה חלקים נבחרים ממנו), את ריחן הטוב כל כך, כתבת על כך שאהבת האישה היא "האמת הטבעית הזאת של החושים ושל הגוף" שאין להתרחק ממנה. דברים אלה בהחלט קסמו לי, גרמו לי לחשוב שאולי יש בהם צדק ואולי אני, תמימה שכמותי, מפסידה דבר מה בעודי בוחרת דווקא בחברתם של גברים. הריי אתה צודק, אישה היא יצור קסום, רך וחמים למגע, ריחה יכול פשוט לשגע. ואיך זה שבורה שכמותי לא ראתה את זה קודם לכן, אין לי כל מושג.

אז תודה לך אדון "נכבד", הצלחת לשכנע אותי שחברתה של אישה עדיפה על זו של גבר ואני מבטיחה לשקול את האופציה שבאהבת נשים וכל זה בזכותך.

כמובן שהקדמה זו נכתבה בציניות מה, בכל מקרה בכל הנוגע למילות ההלל שהופנו למנחם בן. האמת שגם לא נכון להגיד שרק עכשיו נפל לי האסימון וגיליתי שגם אישה יכולה להוות עבורי מוקד משיכה (אם כי חייבת לציין שבכל הנוגע להעדפה, אני מחשיבה את עצמי בעיקר כחובבת גברים. זו בחירה אישית, אל תשפטו אותי בחומרה בגללה).

אבל אם לדבר ברצינות אותה כתבה, טור מלל טעון אמונות עבר וצרות מוחין, לא ראויה לתודות והאמת שגם פרסום של דברים אלה נראה לי די תמוהה. בהתחשב בתרבות, פתיחות והחברה המודרניות, מלל כזה הוא כמו סיור מודרך בימי הביניים, רק סד עינויים חסר שם, אולי איזו אינקוויזיציה קטנה ומוקד לשריפת מכשפות. זה עצוב, פשוט עצוב.

כמובן שניתן להגיד שכל אדם זכאי לדעה משלו ומנחם בן בסה"כ הביע את דעתו האישית. אבל בואו נחשוב רגע: איך נגיב אם פתאום נתקל בדעה (שתפורסם ברבים כמובן) שהעולם הוא שטוח וכלל לא עגול ושהשמש סובבת סביב כדור הארץ ולא להיפך? אני מתארת לעצמי שישר נקפוץ ונגיד "כבר עברנו את ימי הביניים!" והצדק יהיה עמנו.

אז הנה גם אני רוצה לקום ולצעוק שאת ימי הביניים כבר עברנו ושעצוב לי לראות תפיסה פרימיטיבית כל כך מפורסמת ברבים. כבר הגיע הזמן שנבין שנטייה מינית יש לכל אחד והיא יכולה להיות שונה ואולי לדעתנו האישית אף משונה, ולא צריך לעשות מזה עניין יותר מדי גדול.

וכמובן הנה כמה הערות, כי להוסיף הערות אני אוהבת:

• קודם כל אני רוצה להסביר למה בחרתי להתחיל את הפוסט דווקא בדרך זו. פשוט מאוד, כדי להראות שלמטבע הזה יש שני צדדים. משום מה מנחם בן שולל את האישה כקורא פוטנציאלי של דבריו (מסיבות השמורות לו בלבד), אבל הנה קרה הדבר ואישה קראה את המלל. אופס. ומה אני אגיד, דווקא נשמע משכנע במידת מה תיאור הקסם הנשי שמצוין שם. אז הנה התהפך לו המטבע, בצורה לא צפויה כנראה, ובמקום "לייצור" גבר סטרייט האדון ה"נכבד" הצליח "לייצר" אישה לא סטרייטית במיוחד. כל הכבוד.
• במידה ואני מצטיירת פתאום כחברה קיצונית בקהילה או אפילו כפאג-האג (אלוהים יודע כמה אני שונאת את הביטוי הזה) טוטאלית, אני רוצה להרגיע את הרוחות – אני לא זה ולא זה. האמת היא שאין לי עניין של ממש בנטיות המיניות של אחרים, איש-איש בשלו יחיה. אבל תפיסות מיושנות וגינוי של אנשים שלא באמת עשו רע לאיש מצליחים לעורר בי כמה רגשות לא יפים במיוחד, למרות שחייבת לציין שמה שהרגשתי כשקראתי את הטור של מנחם בן היה בעיקר עצב.
• ואם מישהו מעוניין לקבל מושג קצת יותר ברור לגבי הדעה שלי בכל הנוגע למיניות האדם על סוגיה, יכול להציץ בפוסט הזה: "על אדישות ודעה קדומה".
• וכמובן רצוי שאציין גם את העובדה שאת הפוסט הנוכחי כתבתי אחרי שקראתי את "מנחם בן, אני הומו", פסוט שנמצא כעת במומלצים ולדעתי הגיע לשם בצדק.

הרדוף לבן