אני מבינה שהבגרות בהיסטוריה משפיעה לא מעט על אוכלוסיית ישראבלוג, מאחר וחלק מכובד מאוכלוסיה זו משתייך לעושי הבגרויות, אבל כנראה שגם אלה שהבגרות רחוקה מהם לכאן או לכאן מושפעים מההתעסקות הבלתי פוסקת בנאציזם ותוצאותיו. אומנם את הבגרות שלי עשיתי לפני כמה שנים, בתקופה בה המיקוד היה אכזרי יותר והוויקיפדיה מעודכנת פחות, אבל הידע שלי בנושא עדיין נשמר ומה הוא נאציזם אני זוכרת מצויין. גם מה היא שואה אני יודעת, אם כי מסיבות מכובדות יותר מתוכנית לימודים. אז לראות אתכם, ואולי אני צריכה להגיד בעצם "אתכן" מאחר ואת התופעה ראיתי בעיקר בקרב בנות המין היפה, משווים בין נשים לשואה נראה לי לא רק חסר היגיון, אלא פשוט מזעזע.

נשים יכולות להיות הרבה דברים: יפות ומקסימות, טיפשיות מעט ומצועצעות, חכמות וערמומיות, מתוחכמות ומבריקות, שאפתניות ודאגניות, רגישות וחזקות, מתחסדות ומפתות, ווכחניות ונעימות. נשים יכולות להיות בנות ואימהות, ידידות ואחיות, מאהבות ובנות זוג, נשות קריירה ומלומדות. הן יכולות להיות כל אלה והרבה יותר, ויש להן צדדים יפים וגם כמה שפחות אבל הדבר כבר תלוי באופיה האישי והתנהגותה של כל אחת. אבל בגדול נשים הן נשים ובשום פנים ואופן לא אסון לאומי.

בעיני השוואה כזו, שנובעת כביכול מגישה פמניסטית, לא רק שלא במקום, אלא גם פוגעת באישה ובטבעה הנשי. אסון? זה באמת מה שאתן חושבות על עצמכן? כך אתן "נלחמות" בשוביניזם אותו אתן מצליחות למצוא גם באותן פינות קטנות בהן הוא מעולם לא ביקר, על ידי זלזול בנשים כקבוצה מגדרית בפרט וכבני אדם ככל? זה נראה לכן הגיוני או מקובל? ועל השימוש שלא במקום בתולדות הרעות שעבר העם היהודי במהלך ההיסטוריה בכלל אין מה לדבר.

אז נשים מהפכניות יקרות ומקסימות שלי, בבקשה תחשבו בהיגיון ותנהגו בכבוד כלפי עצמכן וכלפי אחרות החולקות אתכן את קיומם של כרומוזומי XX. אל תלבישו על עצמכן את תבנית האסון ובטח שלא אחד לאומי, תחזקו את עצמכן ולא את הסטיגמה ויותר מכל אל תפגעו בכבוד שלי ובזכויות שלי כאישה, ולי יש את הזכות המכובדת לא להקרא "אסון".

מעניין באיזה כינוי מבין שני אלה אני אזכה הפעם. אחרי הכל כבר שמתי לב לכך שמדי כמה פוסטים אני זוכה להקרא באחד או באחר וזה למרות שמדובר לכאורה בשתי גישות קיצון מוגזמות המנוגדות זו לזו וגם למרות העובדה הפשוטה שאני לא משתייכת לא לזו ולא לאחרת. הגישה שלי למגדר בכלל ולנשים בפרט לא קיצונית עד כדי כך, ואולי אפשר להגיד שהיא אפילו "ליברלית" במידת מה. אני מאמינה בשיוון של בני אדם באופן כללי, אך תוך התחשבות בשוני הנמצא בנו. זו גישת "נקודת זהב" שכזו.

דרך אגב, "נקודת זהב" הוא מושג שלקוח מאומנות ומדובר בנקודת שיווי המשקל של התמונה. הוא מוכר פחות מ"נקודת המגוז", הנקודה בה מתרכזים כל הקווים ביצירה, אבל הוא קיים ותורם לאיזון הכללי.

סתם, לידע כללי.