בואו נדמיין לרגע שניתנת לנו ההזדמנות בקפיצה אחת לעבור לגיל כלשהו, גיל שכבר נשאר מאחורינו ואולי גיל שעוד ניצב לפנינו, כל גיל וכל תקופה שהיא. מה הייתם בוחרים? לחזור לילדות ואולי להתקדם לגיל מופלג כדי לראות עד כמה הצלחתם בחיים? לחזור לשלב כלשהו של גיל העשרה רק כי אז הכל היה קל יותר או תוסס יותר ואולי דווקא להתקדם לכיוון השלושים כדי לגלות מה יקרה לכם כשתהיו בשיא הביולוגי (וכן, השיא הביולוגי בהחלט זז בשנים האחרונות)?

אני חושבת שהייתי רוצה לעבור בקפיצה הדמיונית הזאת לגיל 20.

גיל עגול ויפה, מלא מרץ ושאיפות וחלומות אך נטול החרדות שנוספות עם כל שנה שחולפת מאותה החלפת קידומת. בגיל ההוא אומנם העולם לא היה מושלם עבורי, רחוק מלהיות מושלם, אבל בכל זאת היה לי יותר קל. אומנם הייתי בצבא, אבל הצבא חשב עבורי או ליתר דיוק החליט עבורי. בבסיס אהבו אותי ולמרות כמה ארועים לא נעימים היו לי לא מעט ידידות וידידים ובגדול הסתדרתי עם כל אחד החל מהערס הפירומן ועד למעשן המכור למשחקי מחשב וספרי פנטזיה, מהבחורונת עם המבטא האוקראיני הכבד והזיקה המוגזמת מעט לתרבות הרוסית ועד לילדה השמנמנה והסטלנית שכולם הכירו בתור ה"בי" המוצהרת ביותר.

אומנם סבא שלי היה עדיין בחיים ומשטר הטרור הביתי היה בשיאו, אך ידעתי להתמודד איתו במידה מסויימת, ידעתי להילחם על עצמי ועל סבתא וידעתי לברוח כשצריך. היה לי קל יותר כי הייתי קלולס, עם מלאי של נאיביות שהעצים את הרוח הלוחמנית שלי, עם דם חם וחשיבה תוססת והרבה חוש הומור. היה לי את החיוך שלי ואת הים שלי וכמה קילוגרמים עודפים באמת, אבל האחרון לא הזיז לאיש והייתי מקבלת מחמאות על ימין ועל שמאל. הייתי יפה באמת, עם יופי שבא יותר מבפנים ולא רק כקליפה חיצונית נוצצת. הייתי שמחה יותר, ללא כאבים וללא מחלות פרט למיגרנות מזדמנות. הייתי רגועה יותר, ילדותית יותר ויחד עם זאת בוגרת יותר.

הייתי "יותר" במובן החיובי, הייתי שלמה יותר, הייתי יותר טבעית, יותר "בן אדם" ורק כדי להרגיש כך שוב הייתי בכיף קופצת לבקר בגיל ה-20 העגול ההוא.

עכשיו מכל מה שהיה נשאר רק החיוך וכל היתר.... את היתר, או ליתר דיוק את רובו אך לא את כולו, הייתי רוצה להחזיר.

ולאיזה גיל אתם הייתם רוצים לחזור/להתקדם?