תחושה של חופש, כמו תחשה של אושר ושמחה ואפילו מלנכוליה קלה, נמצאת בדברים הקטנים והפשוטים ביותר, ברגעים יומיומיים קצרים ולכאורה חסרי חשיבות אך בעלי היכולת המופלאה להעניק לנו תחושה של חופשיות מוחלטת, של מרחבים חסרי מעצורים, של הידיעה שאנחנו מסוגלים לכל ושכל העולם פרוס לרגלינו.

בשבילי החופש מתחבא במעשים ותחושות, באיתני הטבע ובמזג האוויר, בבגדים שאני לובשת ברגע כלשהו או לחלופין בוחרת שלא ללבוש, במגע, בקול, בריח.

עבורי החופש הוא ללכת יחפה על פני בלטות מחוממות בקרני השמש, לישון בעירום מתחת לפוך, לספוג את ריח האוזון המלווה לגשמים חזקים, להלך בין שליליות הולכות וגדלות תחת מטריה שקופה ומדי פעם להרים את הראש ולהביט בטיפות הגדולות של הגשם גולשות על פני הניילון בטיפוף קל. תחושה של חופש מופיעה אצלי אחרי הליכה ארוכה ומהירה, על גבול הריצה כמעט, במהלכה אני עוברת כמה קילומטרים טובים או בזמן שאני מרשה לעצמי לאכול פרוסה גדולה במיוחד של פאי לימון עם גלידה וקצפת בלי לחשוב כלל על הנזקים שארוחה מהסוג עושה לגוף.

חופש זו מקלחת ארוכה וחמה שרובה מוקדשת לעמידה סתמית תחת זרם המים, שחייה בין גלי הים ללא חשש לדגים ומדוזות, שתיה של כוס קפה נוספת בבוקר. אני מרגישה את טעמו של החופש כשאני לא צריכה להתעורר לצלילו הזועם של השעון המעורר, כשאני יכולה לנסות מתכונים חדשים מבלי לחשוב מי הולך לאכול את כל זה אחר כך, כשאני מציגה זיכרון ילדות ישן ומעט פרטי לעיני כל.

חופש זה לשיר גם כשאין לך שמיעה מוזיקלית מפותחת במיוחד, ללבוש פיג'מה במשך כל היום, לנסוע באוטובוס לילי ולהציץ לתמונות שמציגים החלונות המוארים בבתים השונים.  זה לשקוע לגמרי בתוך עולמו של ספר, זה פיקניק לילי בחוף הים, זה מרחב מבודד בו אפשר לצעוק בעת הצורך, פשוט להוציא את כל הרגשות, הטובים והרעים, דרך קול רם וחזק אך נטול מלל.

אלה הם הביטויים לחופש שלי.

ההגדרה האישית שלי לתחושת החופש.

שאלה לקהל הרחב:

ומהו חופש עבורכם?