אנחנו, שוכני העולם המודרני, יודעים הרבה. זו עובדה פשוטה, לא פחות ולא יותר. אחרי הכל, איך לא נדע עם כל מקורות המידע הנגישים שתקועים לנו מול האף – העיתונות על כל סוגיה, הספרות, הטלוויזיה וכמובן האינטרנט. אנחנו יודעים הרבה, בני אדם "נאורים" שכמותנו, אך הבעיה היא שאנחנו מבינים מעט.

ישנו הבדל עצום בין "לדעת" ל"להבין", אך לא כולנו מודעים לו. אנחנו יודעים בעל פה את הסימפטומים של הפרעות האכילה כמו אנורקסיה ובולימיה – האחת כוללת הרעבות, השנייה הקאות ושתי אלה גם יחד מביאות לרזון היוצא מגדר הנורמה, נשירת שיער, פגיעה בשיניים וציפורניים, התעלפויות ועוד דברים לא נעימים כלל וכלל.

אנחנו יודעים מה היא אנורקסיה, אבל רובנו לא מבינים מה היא. לא מבינים את כל הנמצא מעבר לחזית הנראית לעין: את הצד הנפשי של העניין. ה"ידע" שלנו מכתיב לנו שאנורקטית הינה בחורה, לרוב בגיל העשרה, שרוצה להוריד במשקל אך נסחפת בכך, הורסת את גופה וגורמת לעצמה לחלות. זו תפיסה שטחית, שלא לדבר על שגויה, של התופעה שהיא אנורקסיה. זו סטיגמה, דימוי סטראוטיפי המבוסס אומנם על אמת, אך בכל זאת שגוי בעיקרו. אנחנו לא מבינים את הפן הנפשי, הכל כך דומיננטי הקיים במחלה זו, וחלק לא מבוטל מאתנו בטוח ש"אם היא (אותה בחורה אנורקטית) תאכל איזה המבורגר ממקדונלדס" הכל יהיה בסדר. בחשיבה מהסוג ישנן כמה בעיות עיקריות:

ראשית, יש כאן התעלמות ברורה מהסוגיה הנפשית, מכל אותם הדברים שמניעים את התפתחות המחלה (ואני חייבת לציין כאן ש"אותם דברים" רחוקים מלהיות הרצון הפשוט להשיל כמה קילוגרמים). יש כאן התייחסות מאוד שטחית ואפילו טכנית ולכן גם הפתרון שאנחנו מציעים הוא לכאורה טכני, אך בפעול רחוק מלהיות שימושי.

שנית, יש פה החלפה של גורם אחד המזיק לגוף בגורם אחר המזיק לגוף לא פחות. אחרי הכל, אוכל ג'אנק כשמו כן הוא – אוכל זבל. אז איך בדיוק אכילה לא בריאה אמורה לעזור לאדם שכבר נפגע מאכילה לא נכונה?

גם ההכללה הסטריאוטיפית נובעת מחוסר הבנה ברור. אנחנו מכירים את הנתונים הסטטיסטיים ומכלילים לפיהם, וכך מתעלמים ממספר עובדות חשובות כמו: העובדה שהאנורקסיה "תוקפת" את שני המינים ולא רק את האוכלוסייה הנשית, שגילאי החולים הם שונים ומגוונים, שלא כל הסובלים והסובלות מאנורקסיה נמצאים במצב של תת-משקל* וכי לא כל מי שנמצא בתת-משקל בהכרח סובל מהמחלה. אנחנו גם בטוחים בכך שמדובר במחלה חדשה, מאחר ואנחנו שומעים עליה כל כך הרבה במציאות המודרנית, ולא מבינים שהעדויות למחלה זו תועדו כבר לפני כמה מאות שנים. אומנם במאה ה-17 האישה האנורקטית מנעה מעצמה מזון לא על מנת להשיל את המשקל העודף, אלא על מנת "להקריב קורבן לאל הנוצרי", בכל מקרה כך מצטיירים מעשיה בספרות הדתית.

אז לא, זו לא מחלה חדשה – אם כי כרגע היא מאוד מתוקשרת ומדוברת.

זו לא מחלה "של ילדות בנות 16" – אם כי הרוב הסטטיסטי בהחלט מכיל את האוכלוסייה הנשית באמצע גיל ההתבגרות.

לא, זו לא מחלה של דיאטות – אלא הרבה יותר מכך. עולם שלם ומורכב של דילמות נפשיות, תפיסת מציאות לקויה ודימוי עצמי שקרי. אינספור סוגיות פסיכולוגיות סובבות סביב עקרונות של "טוהר", "שליטה" ועוד, אותם לא ניתן להבין במבט חטוף מן הצד.

העדר ההבנה שלנו בא לידי ביטוי גם במשמעות המעוותת שאנחנו מעניקים למושגים מסוימים. כך למשל, דיאטה, הרי היא "אופן מסוים של תזונה", מפורשת בתודעה שלנו כ"הרעבה", "נזק לגוף", "קיצוץ דרסטי בכמויות המזון". כל זה למרות שבפועל ישנם סוגים רבים של דיאטות שמיועדות לצרכים שונים: דיאטה ספציפית עליה צריך להקפיד בזמן טיפול תרופתי מסוים (אחת כזו מאוד מוכרת לי באופן אישי), דיאטה לחולי סכרת, דיאטה לחיזוק הגוף והמערכת החיסונית, דיאטה המותאמת לרגישים ללקטוז או גלוטן וכו'. דיאטה היא בעצם מקבץ של דפוסי אכילה מוגדרים המותאמים למטרה מסוימת, מטרה זו כמובן יכולה להיות הרזיה, אך לא רק – ורצוי שלא נשכח זאת. גם כאשר מדובר בדיאטות המיועדות להורדת משקל ישנו מגוון לא מבוטל של אפשרויות. לא כל דיאטת הרזיה היא בהכרח לא בריאה ומזיקה, וישנן לא מעט דיאטות מבוקרות ומותאמות שדווקא באות למנוע את הנזק שאנחנו גורמים לגוף ביומיום. מכאן שדיאטות המאפיינות את הפרעות האכילה, דוגמת דיאטת ה-ABC  (היא דיאטת ה-Ana Boot Camp), הן רק קצה הקרחון של עולם הדיאטה העשיר, המגוון ולמרבה הפליאה - המועיל ברובו. אומנם, אותן דיאטות ה"ana" רחוקות מלהועיל, אך אסור בשום פנים ואופן לשפוט לפיהן את כל יתר הדיאטות הקיימות בעולם ובטח שלא את האנשים הנאלצים או בוחרים בדיאטות אלה.

אז נכון שאנחנו יודעים הרבה, אבל אנחנו גם מבינים מעט, מתעלמים, מכלילים, מסתפקים במבט שטחי כדי לבנות את כל דעותינו והשקפותינו בנושא. אבל מה כבר ניתן לעשות? אנחנו בסה"כ בני אדם, עם זמן מוגבל וכוחות מוגבלים ואנחנו לא יכולים להיות מומחים מעולים בכל תחום ותחום.

אבל ישנו דבר אחד שאנחנו כן יכולים לעשות – לעצור לשנייה או שתיים, לקחת אוויר ולנסות לראות קצת מעבר לתמונה השטחית המתגלה לעיננו במבט הראשון. אנחנו יכולים להתעמק מעט, לא לשפוט ישירות, לא לזרוק בביטחון מובהק אמרות מכלילות או נטולות בסיס. אומנם קיים סיכוי שגם אז, אחרי כל הניסיונות שלנו, לא נבין את העניין לגמרי, אבל לפחות נדע שניסינו.

הערה לשם הדיוק:

*האמת שבמקרה כזה כנראה מדובר בחשיבה אנורקטית או סוג של EDNOS - Eating Disorder Not Otherwise Specified, ולא באנורקסיה במובנה הקלאסי.