אני אוהבת טלוויזיה בריטית, סרדות שונות ומשונות החל מהדוקטור, כולל את שרלוק ועד ל"להיות אנושי". גם סדרות פחות מוכרות כמו "הקס" ה"ישנה" מעט או סדרות שפשוט פחות מוכרות בארץ כמו "החיים על מאדים" ועוד כמה שאת שמן אני פשוט לא זוכרת כרגע. אני ממש אוהבת את הטלוויזיה הזאת, האמיתית והלא מלוטשת, וזה למרות היותן של מרבית הסדרות בהן אני צופה בדיוניות בדרך זו או אחרת.

אני אוהבת את העובדה הפשוטה שהשחקנים הבריטיים לא עוברים עיבוד מאסיבי שגורם להם להראות פלסטיקיים, תולדות פוטושופיות, כפי שקורה בכל המיוצר בארה"ב. משום מה הבריטים האלה יכולים להופיע על המסך הקטן כשהשיער שלהם לא מסתדר ופניהם לא מכוסות בטונה וחצי של איפור, היי לפעמים הם בכלל נראים בעיצומו של האנגובר מאסיבי או כמו משהו שעבר לאורך מערכת העיכול של טירקס עצבני ואז יצא החוצה הישר אל סט הצילומים. ודווקא זה מעניק לדמויות שהם מגלמים משהו אמיתי, לא שאנשים אמיתיים מעוכלים על ידי דינוזאורים על בסיס קבוע.

אז את האמיתיות המרופטת והלא מלוטשת הזאת, שבאה לידי ביטוי במראה, רקע ואופי הדמויות, אני אוהבת. ובדיוק בגלל זה יותר נחמד לי לצפות ב"טלי" ולא ב"TV".

כל אחד והשגעונות הקטנים שלו, הא?

נ.ב

כן, כן. יש לי טרדסים קטנים (טרדסיות קטנות?) ברקע של הבלוג.

אבוי.