החדר בדירה הישנה, בה גרתי במשך כמה שנים טובות והאמת שגם כמה טובות פחות, מלא בלא מעט זיכרונות. השארתי אותם בתוכו לפני שעזבתי: חלקם מקופלים בקפידה על השידה, חלקם מפוזרים על הרצפה, חלק זרוק בפינות החדר וחלק אפילו חבוי טוב טוב בנבכי הארון. הם שם, כל הזיכרונות האלה, ממנו וממנה וממני וגם מאחרים שהיו שם. זיכרון של הצפת המרפסת, של המלחמה האחרונה, של תחילת הלימודים. זיכרון של ספרים שנקראו, שיחות טלפון אל תוך הלילה כולן לחישות, צבע טרי וצבע מתקלף, הרכבת רהיטים, עקבות החתול, גרגר אבק שנלכד בתוך קרן אור, מגע של שפתיים, ליטוף של יד. כל אלה עדיין שם.

עוד תולדה של "אתגר 100 המילים".

תולדות אחרות חבויות בתגית, הקטגוריה הקטנה, אליה שייכתי את הפוסט.