אני לא אחדש בפוסט הזה דבר, והעניין ידוע לי. אחרי הכול, פוסט דומה כבר נכתב באחד הבלוגים ואף הגיע למומלצים, ואפילו במידה רבה שיקף את הדעות שלי וגרם לי לחשוב לעצמי "למה אני לא כתבתי על זה?". אז הנה זו ההזדמנות שלי לתקן את ה"אבל" ולכתוב על כל העסק בשפה האישית שלי, ובמילים "אותו עסק" הכוונה שלי היא בעצם ל"בעיות המגדר בתחום השפה".

אנחנו כבולים מגדרית בהרבה תחומים, יותר תחומים ממה שהיה ידוע לי עד לא מזמן. אבל כמה הרצאות בנושא של "מגדר" בהחלט פקחו לי את העיניים. במידה מסוימת אפילו "לצערי", כי בואו נודה - החיים בתחומיה של בועה מגנה נעימים יותר ומעל לכל נוחים וקלים יותר גם אם מדובר בסה"כ באשליה עצמית.

אחד מאותם תחומים בהם המגדר כובל אותנו ללא בושה הוא כמובן תחום השפה. לתופעה זו דווקא שמתי לב הרבה לפני שהרגל שלי דרכה בגבולותיה של אוניברסיטה כלשהי. אחד הגורמים שעזר לי "לשים לב" היה כתיבת בלוג אנונימי, לא דומה כלל לבלוג הנוכחי שלי. לא הופיעו בו תמונות אישיות, לא גיל, לא ציון של מיקום ואפילו לא מין. כך מצאתי את עצמי עונה לתגובות שפנו אלי פעם בלשון "נקבה" ופעם בלשון "זכר" מבלי לציין כלל את העובדה שבמחצית מהפעמים המגיב טעה. אחרי הכול זו סביבה וירטואלית, והיה לי את הרצון לשמור בה על אנונימיות, כך שאי-הידיעה של הקהל האם אני "הוא" או "היא" בסה"כ פעלה לטובתי. מה גם שהדבר לא נראה לי חשוב במיוחד, לא בבלוג ההוא ובטח שלא בהתחשב בנושאים עליהם יצא לי לכתוב.

אך הרשו לי לחזור לנושא המקורי שלי (טוב, זה לא שמישהו מנע ממני. מודה שנסחפתי מרצוני ויוזמתי האישיות. כרגיל), והוא האופן בו השפה כובלת אותנו מבחינת המגדר. אם הייתי עושה את הבחירה לכתוב את יומן המחלה הקטן הזה (שאומנם כבר הספיק להתפתח אל מעבר ל"יומן מחלה" נטו) בשפה אחרת, כגון: אנגלית, היה לי קל יותר לפול אל החלל הלא מוגדר שבין שני המגדרים. אך בשפה העברית הדבר מאוד קשה מאחר וגם כאשר האדם מדבר על עצמו, עליו לבחור בהטיה הנכונה של הפעלים והתארים בהתאם למין מסוים. בקיצור, מרחב הפעולה כאן מוגבל ביותר.

ישנו דבר נוסף שמבטא מצוין את הכבילה המגדרית בשפה שלנו, והוא השימוש המתמיד בלשון זכר כאשר מדברים על דבר כללי ובעיקר כאשר פונים לקהל גדול, והאמת שגם לא גדול, המורכב משני המינים. כך יוצאים משפטים בסגנון של: "ואז אתם רואים...", גם כאשר בין הרואים יש כמה רואות. או "ומה אתה עושה בדרך כלל במצב כזה (הסנדוויץ' נפל על הרצפה/ נגמר לך החלב בדיוק כשבא לך קפה/ כל סיטואציה סטנדרטית אחרת)?", גם כאשר "אתה" בעצם "את". ראיתי לא מעט שימושים כאלה בהכללה ממין זכר, כי מה כבר אפשר לעשות - ככה הרגילו אותנו.

אז ככה הרגילו אותנו, אבל עכשיו מנסים להרגיל אותנו, או לפחות אותי באופן אישי, אחרת ובחיי שאין לי כל שמץ של מושג מה מפריע לי יותר. לפני מספר שנים יצא חוק לשוני חדש על פיו פונים לקהל המורכב משני מינים בהתאם למין שמהווה את הרוב. כך ישנם גם אנשים שעושים הכללות פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה. אנשים כאלה תמיד מצליחים "להתקיל" אותי, ולאחרונה יוצא לי לראות יותר ויותר מהם כך שגם תדירות ההתקלות הולכת ועולה. בעיקרון זה לא אמור להפריע לי -יצור המנסה לשמור על היותו פוליטיקלי קורקטי עד כמה שניתן בכל סיטואציה, אבל מסתבר שזה כן. ומה אני אגיד, מוזר לי עם זה. מוזר לי בעיקר כי לא צפיתי לכך מעצמי.

אולי הסיבה לכך היא שפשוט "אימנו" אותי בצורה מסוימת וכעת החינוך מחדש, שהסביבה בה אני מבלה מאלצת אותי לעבור, נתקל בידע וההרגל הקיימים ויוצר כאוס פנימי. ואולי הסיבה לכך היא שגם לי יש צד סקסיסטי (למרות שאם הוא קיים, נראה לי שהוא מתון למדי), שזוקף ראש וחושף שיניים. אין לי תשובה ממשית, מגובשת וברורה. באמת שאין. בעצם כל מה שכן יש לי להגיד הוא הדבר הבא:

השפה הצליחה לכבול אותי מגדרית. בכך אני מודה ומתוודה. אבל השפה היא גם דבר מדהים כל כך, דינמי ושופע אפשרויות. אז החלטתי לקחת על עצמי משימה, מעין משימה אישית שכזו לשיפור ה"עצמי", לנסות ולא להזדעזע בפעם הבאה בה אני אשמע "כולכן הבנתן?" הנורה אל עבר קהל מעורב של גברים ונשים.

מי יודע, אולי זה יביא איזה שינוי פנימי.

וגם אם לא, לפחות זה יהיה ניסוי מעניין.

וגם הפעם יש לי שאלה אל הקהל הרחב. שאלה מעניינת למדי, בכל מקרה לדעתי:

האם אתם חושבים ואתן חושבות שניתן לכתוב פוסט בשפה העברית שלא ישקף את מין הכותב?