אני שוקלת ברצינות להקטין את המינון שלי. אולי זו לא החלטה טובה במיוחד, ואולי זו דווקא החלטה מעולה. באמת שאני לא יודעת. תופעות לוואי מסוימות מתחילות להופיע, חלקן פיזיות ואני חוששת שגם כמה נפשיות יש. גם האופציה של חיים עם מוח עטוף בצמר גפן לא מחייכת אלי מי יודע מה. אבל גם מוח עטוף בכאב זו לא אפשרות מזהירה במיוחד.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.

אולי לפנות שוב לנוירולוג. אולי לבקש טיפול שונה, למרות שהנוכחי עובד לא רע בעיקר יחסית לקודמו ואולי כל מה שאני צריכה זה קצת וויטמינים ושמש והשלמת שעות שינה. אולי אני צריכה לעשות שוב סבב רופאים קטן, אולי פשוט להוריד את המינון ולראות מה קורה.

אולי... נחיה ונראה ונחליט בקרוב, ובינתיים אני אקדיש כמה שיותר זמן למנוחה, לאי-חשיבה, לניקוי ראש מנטאלי.

אני יודעת שזה כבר נדוש מדי ואני בהחלט מתחילה, ואולי בעצם ממשיכה, לחזור על עצמי אבל ההחלטה הזאת מפחידה אותי מעט. ה"משחקים" האלה שאני נאלצת "לשחק" עם תרופות מרשם, הצורך הזה לחפש את מה שמתאים, לגלות שיש לא מעט דברים שלא, לפתח תופעות לוואי, לחיות בערפול מחניק שכזה...

זו לא פסימיות. באמת שלא.

רק כמה מחשבות בכתב רם.