לאחרונה אני מוצאת את עצמי נדחפת, כמעט בכוח, מגבולות ה-comfort-zone שלי, מתוך אותן חומות הגנה שנבנו בתודעה שלי יחד עם גיבוש האופי הנוכחי. ליתר דיוק, "הנוכחי לשעבר", זה שהיה לי בשנים האחרונות וגרם לי להתנהג בדרך ספציפית לטוב ולרע שבכך. כל כך הרבה מתערער עכשיו בחיים שלי, עובר זעזוע מאסיבי לבלתי נשלט, ואני מוצאת את עצמי מתנהגת באופן שמאוד לא אופייני לי. אני לא יכולה להגיד שזה רע, אבל אני גם לא יודעת עד כמה זה טוב. הדבר היחיד שאני יודעת הוא שמדובר בתחושה חדשה, מפחידה מעט בדרכה שלה, אבל בעיקר אחת שאני לא רגילה אליה.

אני חושבת שכבר ציינתי כאן, ואולי זה היה באחד מהבלוגים הקודמים שלי, שאני אדם של ניגודים, שאני מורכבת משילוב של הפכים שמתלכדים ליצירת אדם שלם שהוא, או במקרה האישי שלי -היא, אני. אני מסוגלת להיות מאוד אמוציאונלית, נסחפת רגשית ומתלהבת בקלות, אבל יחד עם זאת אני אדם סגור למדי שקשה לו להפגין רגשות במקרים מסוימים. זה נשמע אבסורדי מעט, אני מסכימה עם כך, אבל ככה זה. 

אז עכשיו אני יוצאת מגבולות ה-comfort-zone שלי, נגררת מתוכם, ומה שגורר אותי מחוץ לגבולות אלה הוא חופש הרגש שהרשתי לעצמי. אני לא יודעת עד כמה חכם היה המהלך הזה, אני לא יודעת למה אני מרגישה כל כך פגיעה עכשיו, כל כך פגיעה שכל דבר יכול למוטט אותי.

פתיחות רגשית כלפי אדם אחר - זה הטריגר שמוציא אותי מה-comfort zone שלי.

מסתבר...

שאלה לקהל הרחב:

כהרגלי, אני רוצה להפנות שאלה לקהל הרחב. אומנם הפעם מדובר בשאלה מאוד פולשנית, בכל מקרה בעיני, אבל נראה לי שהתשובות יהיו מעניינות (אחרי הכל, איך הן יכולות להיות לא מעניינות במקרה הזה).

מה הטריגר שמוציא אותכם מה-comfort zone?