אני הולכת ו"מתייפנת" לי. כלומר, הולכת ומשתפרת ביפנית. כמובן שעוד לא הגעתי לדיבור של ממש, על קריאה בכלל אין מה לדבר. אבל יחסית לאדם שעד לפני חמישה חודשים יכל להגיד רק "כלב", "חתול", "ירוק" ו-"אמא", המצב שלי התקדם ולא מעט.

זה אומנם קשה, הו כמה שזה קשה, במיוחד עבור אדם שיכולת הריכוז שלו נפגמה ולא מעט עקב פגיעה נוירולוגית וכאבים יומיומיים. אבל זה גם אפשרי, כל ההתקדמות והלמידה האלה. אפשרי לשנן ולתרגל וללמוד, להרכיב משפטים קטנים ופשוטים, לקרוא טקסטים עילגים לסטודנטים זרים ואפילו לכתוב פסקה אחת שאורכה קרוב לחצי עמוד. מעין "נאום", אותו אני לא אנאם בחיים, שהיה על תקן מטלה להגשה בקורס השני ליפנית שאני לוקחת (AKA יפנית ב').

כמובן שיכולתי לבקש עזרה מהסמוראי שלי, והאמת היא שגם שאלתי אותו שאלה אחת. אבל זו הייתה שאלה אחת בלבד! את כל היתר, גם אם הטקסט מכיל כמה שגיאות דקדוק או כתיב, כתבתי לבד, בכוחות עצמי, במשפטים קצרים ומטופשים. אבל מה זה משנה איך ובאיזו רמת עילגות - העיקר הוא שכתבתי משהו בעצמי. מה אני אגיד, עבורי זה הישג ראוי לציון.

סוף סוף אני רואה שאני באמת מתקדמת.

וזה למרות שהציונים שלי בבחני הקנג'י התדרדרו מעט מ-99-100 ל-95-97, ושבבוחן האחרון בקטקנה יהיה פלא אם אצליח לגרד את ה-85. אנגלית-תוצרת-יפן ארורה!

^-^