כרגע, ברגעים אלה ממש, יש בי את החשק להמצא באורך פלאי כלשהו בחוף ים מהסוג שרואים בעיקר בפרסומות של תיירות ונופש. חול לבן, ים תכלת בהיר-בהיר עם בוהק קל של טורקיז, בקתת עץ עם חלונות גדולים ווילונות לבנים מכותנה פשוטה שמתנופפים בבריזה המלוחה.

אני רוצה לשחות, להשתזף באיטיות, להרגיש את השיער האדמוני מתבדר ברוח כמו להבות אש, לרבוץ בערסל עם ספר טוב ולשתות קוקטיילים עם פירות טרופיים, להביט בגולשים השחומים ולחייך אליהם בכל פעם שיפנו לעברי מבט.

אני רוצה חופש קיצי ועצל, מפנק, אנוכי מעט ושיכור קלות. ללא כאבי ראש, ללא התקפים, ללא לימודים, ללא דאגות. רק אני והים שלי, וכמובן כל הטוב הנלווה אליו.

זו הפנטזיה הקיצית הקטנה שלי, פנטזיה על חופש, וכעת אחרי שהורדתי אותה מהלב/הראש/התודעה אחזור להכנות למבחן באנתרופולוגיה.

חומר לימוד - המון.

כוח - אפס.

זמן - בלחץ.

קיץ קיצי לכולם, ולי בתקווה בצלחה.

רות סוף.