האמת שהאירוע קרה לפני כמה ימים, פשוט רק עכשיו יש לי את הזמן לפתוח את הבלוג ולתעד את הכול לדורות הבאים או פשוט לשתף קצת את הדור הנוכחי.

כאלה הם חיי הסטודנטית בתקופת המבחנים...

אז איך הכל קרה? פשוט מאוד.

תדמיינו יום בהיר, שמשי, אולי חם מעט (או בעצם מדי) מהרצוי. שעות הצהריים, ציפורים מצייצות, הצידנית מלאה בגלידות ואני חוזרת יחד עם אבא מקניית ההספקה השבועית של כל דבר אכיל. הנסיעה עברה בסדר, למזלנו אפילו לא היו פקקים, והנה אנחנו כבר מתקרבים לרחוב שלנו, אבל לפתע מאחד הרחובות הצדדיים יוצאת ניידת של משטרה, נכנסת לנתיב שלנו וטסה לה בשיא המהירות נגד כיוון התנועה הישר לעברנו. למזלי, אבא הספיק לסטות בזמן והשוטר הבין שכנראה משהו לא בדיוק בסדר אם הוא היחיד בכביש שנוסע בכיוון אחד וכל יתר המכוניות באחר ועבר לנתיב הנגדי בו טס לו במהירות מוגזמת אל עבר האופק.

אני יודעת בוודאות שלא היה שום מקרה חירום שיצדיק את המהירות, אחרת היה מפעיל את הצ'קלקה או נוסע אל עבר השכונה ולא חזרה לתחנה שלו. מה גם שהשכונה שקטה, פרבר מלא בתים דו-משפחתיים, והעבירה הכי גדולה שאנשים עושים פה באמצע היום זה להשקות את הדשא בין שתיים לארבע. כך שמקרה חירום זה לא היה, וכנראה שהסיבה לבהלה ולנסיעה המטורפת נגדת כיוון התנועה הייתה לא יותר מטימטום.

הייתי שואלת איך לעזאזל אנשים כאלה הופכים לשוטרים, אבל אני מעדיפה להתחיל משאלה בסיסית יותר - איך לעזאזל אנשים כאלה מקבלים רישיון? בחיי שאם הרכב שלנו לא היה סוטה הצידה בזמן, מר מדים היה מתנגש בנו חזיתית.

מפחיד לחשוב על זה.