רק רציתי לבקש סליחה...

מההורים שלי, אותו צמד חמד מוזר בדרכו, על כך שנאלצתי לחזור לבית שלכם ולהוסיף עליכם עוד מעמסה ועוד בדמותו של אדם חסר השכלה וחולה שסוחט מכם כספים על טיפולים, תרופות ולימודים.

מבת הדודה שלי אותה לא ביקרתי מספיק ואיתה לא דיברתי מספיק במהלך השנה הזאת.

מהברברי היקר על ההברזות הבלתי פוסקות שלי ודחיית ה"ישיבה על בירה, פיצה ושיחה" בגלל ההתקפים הבלתי פוסקים שלי.

מההשכלה שלי שסבלה לא מעט מהמחלה ומהטיפשות וה"קליטה" האיטית מדי שבאו איתה. בשנה הבאה, השנה השנייה לתואר, אני מבטיחה להשקיע יותר, להתאמץ יותר, להבין יותר ולהצליח יותר ובתקווה לסיים את שנת הלימודים בהצטיינות כמו השנה אם כי בציון גבוה בהרבה.

מהגוף שלי על כך שאימצתי אותו יותר מדי מצד אחד ומנעתי ממנו את המנוחה המגיעה לו, אך גם חסכתי ממנו את אור השמש, האוויר הנקי, האכילה המאוזנת והספורט המגיעים לו.

מהספרים שנחים אצלי על המדף על כך שעדיין לא הספקתי לקרוא אותם.

מהמכחולים, עפרונות הרישום ומלאי הצבעים שלי על כך שלא עשיתי בהם כל שימוש השנה.

מהבלוג על כך שלא כתבתי בו בתדירות ובכנות בה רציתי, על כך שהגבלתי את עצמי כאן בגלל שטויות כמו עצלות, חוסר השראה או העובדה שהאקס קורא בו "מאחורי גבי" בתקופות למרות שביקשתי ממנו להפסיק לאחר שהפיץ תכנים אישיים שהופיעו פה בין מכרים, מתעלם מכך שאני כותבת כאן בעילום שם לא בלי סיבה.

ולבסוף הייתי רוצה לבקש סליחה מעצמי על כך שהייתי חולה כל כך הרבה, על כך שעדיין לא החלמתי, על כך שלא פגשתי במהלך השנה הזאת אדם שיאהב אותי, על כך שהזנחתי את עצמי מבחינת המראה והמשקל, על כך שלא הספקתי את כל מה שרציתי להספיק, לא ביקרתי בכל המקומות בהם רציתי לבקר, לא פגשתי מספיק אנשים חדשים, לא יצרתי מספיק קשרים חזקים, לא עשיתי מספיק.

בתקווה בשנה הבאה,

ובינתיים - סליחה.