הייתי רוצה לצאת לטייל לכמה שעות בטבע ירוק, יער או חורש עם מים זורמים וריח קל של טחב, שמש שמציצה מבין העלווה הכהה ומספר רגעים לאחר מכן מפנה את מקומה לערפל כסוף. הייתי רוצה להגיע למקום כזה בחברה נשית של בנות ניו-אייג' או "ילדות טבע" או כול שם שלא יודבק לאלה שמדברות על קריסטלים, אנרגיות, עשבי מרפא ומיסטיקה. הייתי רוצה ללכת איתן ולהקשיב לשיחות שלהן כמו אנתרופולוגית שבוחנת תרבות ילידית אבודה.

זה חלום בהקיץ, ואולי משאלה או פנטזיה, שתעורר בי היום.

מוזר שדווקא דברים כל כך פשוטים, הם גם די בלתי אפשריים עבורי. כך שלעת עתה טבע אני אראה רק בתמונות, קריסטלים כחלק מתכשיטים מעוצבים ואנתרופולוגיה במאמרים ישנים.

הייתי רוצה גשם קיצי, חם המלווה בעננים כהים, לחות גבוהה, ברקים ורעמים וריח אוזון שמחליף את ריח האבק שנשטף מהאוויר.

הייתי רוצה ללבוש בגדים בהירים ולצאת החוץ, להרגיש את הטיפות הכבדות של הגשם הקיצי פוגעות בי, להרטב עד לשד העצמות ולחייך.

הייתי רוצה שכל זה יקרה, אולי מחר, אולי מחרתיים ואולי פשוט בעתיד הקרוב והלא מוגדר, כי זו תהיה ההוכחה לכך שמשאלות באמת יכולות להתגשם.

זה מה שהייתי רוצה...

כרגע, ברגעים אלה ממש, יש בי את החשק להמצא באורך פלאי כלשהו בחוף ים מהסוג שרואים בעיקר בפרסומות של תיירות ונופש. חול לבן, ים תכלת בהיר-בהיר עם בוהק קל של טורקיז, בקתת עץ עם חלונות גדולים ווילונות לבנים מכותנה פשוטה שמתנופפים בבריזה המלוחה.

אני רוצה לשחות, להשתזף באיטיות, להרגיש את השיער האדמוני מתבדר ברוח כמו להבות אש, לרבוץ בערסל עם ספר טוב ולשתות קוקטיילים עם פירות טרופיים, להביט בגולשים השחומים ולחייך אליהם בכל פעם שיפנו לעברי מבט.

אני רוצה חופש קיצי ועצל, מפנק, אנוכי מעט ושיכור קלות. ללא כאבי ראש, ללא התקפים, ללא לימודים, ללא דאגות. רק אני והים שלי, וכמובן כל הטוב הנלווה אליו.

זו הפנטזיה הקיצית הקטנה שלי, פנטזיה על חופש, וכעת אחרי שהורדתי אותה מהלב/הראש/התודעה אחזור להכנות למבחן באנתרופולוגיה.

חומר לימוד - המון.

כוח - אפס.

זמן - בלחץ.

קיץ קיצי לכולם, ולי בתקווה בצלחה.

רות סוף.