כן, כן. זה עוד אחד מאותם הפוסטים שבאים תחת הכותרת "מה יש לי כרגע". מודה ומתוודה שכבר עשיתי כמה מן הסוג, אך בכל זאת אוסיף עוד אחד לאוסף. אחרי הכל, זו דרך לא רעה לעקוב אחר ההתקדמות שלי בחיים, המצב הפיזי, שלבי המחלה, התחושה הכללית והרגשות.

אז מה יש לי כרגע?

יש לי התקפים שרק הולכים ומתעצמים, כאבים קשים למדי, מהסוג שמלווה בנפיחות בצידם הימני של הפנים וברגישות למגע.

יש לי בירה קרה, ממש פה לידי. בעיקר כי אלכוהול מצליח לדלל מעט את המצב הפיזי הלא סמפטי.

יש לי סיבולת מופלאה לכאבים, ואולי זה משהו אחר לחלוטין. בכל מקרה יהיה הדבר אשר יהיה, למרות הכל אני מצליחה לתפקד לא רע, והמרגש הנפשי כמעט ולא מושפע מן הפיזי. לשם שינוי...

יש לי חיוך על הפנים, למרות שכואב לי מעט לחייך.

יש לי באז קל בראש. מעין רוגע מוזר על גבול המסטוליות.

יש לי אדם אחד בחיים לו אני יכולה להוסיף את מילת השייכות "שלי".

יש לי מציאות חדשה, שונה מעט ומחודשת. טובה יותר, טובה הרבה יותר מהקודמת. וכל זה בזכותו.

יש לי נשמה קטנה ומאוהבת, ואני אפילו לא יודעת איך היא הגיעה למצב הזה. לא שאני מתלוננת חלילה.

יש לי חיבה מחודשת לחיים האלה. אומנם גם לפני כן חיבבתי אותם, ללא כל ספק חיבבתי, אבל כעט החיבה הזאת חזקה יותר ונובעת מסיבות שונות מעט.

יש לי תקופה טובה בחיים, למרות הכל ובזכות הכל. כבר מזמן קיוויתי וחיכיתי לאחת כזו.

ובנוסף לכל אלה יש לי יום הולדת בעוד שלושה ימים, אם לא סופרים את השאריות של היום הזה.

ליתר דיוק - יהיה לי יום הולדת. בדיוק בשבת.

לטוב ולרע, אך בעיקר לטוב שבכך.

אביב הגיע ואני קיבלתי הודעה רשמית וקולנית למדי להגעתו. הודעה רשמית הישר מהעץ שנמצא מחוץ לחלון שלי בו מקנן לו זוג יונים. זוג יונים תרתי משמע ובמובנו הפשוט של: ציפור א' וציפור ב', העוסק לו ללא הרף בתהליך חביב של ריבוי טבעי. בכל מקרה, אני מסיקה שמדובר בתהליך חביב על סמך הקולות שהצמד הזה מפיק. קולות שמעירים אותי מדי בוקר עם מצלול ה"גורו גורו גורו" שלהם ורחשי כנפיים שמרעידות את העץ.

אז הנה האביב כבר כאן, הגיע אלינו במלוא עוצמתו. השמש זורחת, הבלטות בגינה מתחממות במהלך היום, החתולים שוכני הגינה רובצים על הגגות כאילו ביכולתם לעשות פוטוסינתזה, עצי האפרסק פורחים ומדיפים ריח משגע ממש, דבורים (אליהן אני אלרגית לצערי) מזמזמות באוויר החמים ואני מתעוררת מדי בוקר לצלילי ריבויים הטבעי של היונים תוך ליווי ריח קל של חשיש באיכות ירודה למדי שמגיע מהחצר של השכן.

מה אני אגיד, אביב טיפוסי למדי.

לטוב ולרע שכך.

אומנם הגב שלי עדיין תפוס וכואב, ההתקפים ה"יקרים" שלי גם כן זוקפים ראש, אני לא יכולה לפתוח את החלון במטבח כי השכן לא מפסיק לעשן (כל דבר שהוא) ומדי בוקר אני מקיצה לצלילי פורנו יונים בשידור חי, אבל אני בכל זאת מחוייכת לי מאוזן לאוזן זה כמה ימים.

אביב, הכל בגללו ובזכותו.