בעקבות הפוסט הזה של האדון איקס, החלטתי לעשות רשימה קטנה של בלוגרים שהצליחו לפלס את דרכם אלי הישר ללב דרך המסך והמקלדת. אלה הבלוגרים הראשונים עליהם אני חושבת בקונוטציה של ישרא. אלה האנשים אותם "אני קוראת", כפי שמתבטאים כאן בבלוגוספרה, גם אם לא תמיד מגיבה לפוסטים שלהם. אלה הם התומכים האישיים שלי, המשענת הווירטואלי שתומכת בי בהתמדדות היומית על הכאב, והם פשוט אלה שתמיד כאן.
TheEscapist - המקסימה והדואגת, שמגיעה לכאן בעיקר כדי לשאול איך אני מרגישה ולאחל לי החלמה ובריאות.
איקס - שפשוט תמיד שם בשבילי, ולמרות שלא פעם הדעות שלנו בנושאים שטותיים כאלה ואחרים שונות במלוא המובן, הוא זה שמקשיב ("קורא את" ליתר דיוק) לתלונות הפחות שטותיות שלי.
רון - שיודע להגיד את מה שהכי צריכים לשמוע ברגע נתון ועוד יותר לחלק מחמאות.
האמת היא שישנם עוד בלוגרים שהצליחו לתפוס מקום בלב שלי ואני יכולה להוסיף עוד עשרה כינויים לפחות לרשימה זו מבלי למצמץ, אבל צריך לעצור מתישהו ואי-אפשר להמשיך ולכתוב לנצח, בכול מקרה לא את אותו הפוסט.
אז לאלה שרשומים כאן וגם אלה שלא, אלה שקוראים את הבלוג שלי, אלה שמגיבים, אלה שאת הבלוגים שלהם אני קוראת, אלה שיודעים לתמוך ואלה שיודעים לשתף - תודה לכולכם על זה שאתם קיימים ועל זה שאתם אתם. אני מקדישה לכם את הפוסט הזה ואשמח אם תקדישו פוסט דומה לבלוגרים שמצאו מקום בחייכם, הישראבלוגיים או אלה שמחוץ לישרא. בקיצור איך שאומרים, תעבירו את זה הלאה.
שלכם, אמטיסט.
(או פונד, או ליז, או ההיא שמתבכיינת ללא הרף על כאבי ראש ומחלות נוירולוגיות...
או ההיא עם גווני התכלת החדשים בשיער הערמוני-כהה. אה הא, למרות הגיל הלכתי על התרגיל והתחדשתי לי.)