אולי זה הקיץ, אולי עודף הורמונים שמשתולל אצלי בגוף, אולי ביטוי ללחץ הנפשי או פשוט החיבה שלי לחוויה, מה שלא תהיה הסיבה - התוצאה אותה אחת. אני מתגעגעת.

אני מתגעגעת למגע מחשמל, לתחושת ה"היי", לקצב הלב המואץ, לתחושה שאני נשרפת מבפנים באופן הטוב ביותר והאקסטטי ביותר. אני מתגעגעת לחוויה שבלהיות עם אדם בו אני בוטחת, כלפיו אני מרגישה רגשות חזקים (אין מה לעשות אני מאלה שלא יכולות להפריד בין הגוף לנפש בעניינים כאלה. בדיוק בגלל זה אני פשוט לא בנוייה לסטוצים. ניסיתי, אבל זה רק הזיק יותר מאשר הועיל, יצר תחושה של חלחלה קלה וריקנות ולא סיפק את החשק).

מציקה לי המחשבה שיקח עוד הרבה זמן עד שאני אמצא אדם חדש כלפיו אני אפתח את הרגש המתאים, אליו אני אצליח להתקרב, שיצליח להתקרב אלי. הרבה זמן עד שאני אחווה שוב את מה שכל כך חסר לי כרגע. לא מתאימה לי תקופת ההתנזרות הזו שנכפת עלי. פשוט לא מתאימה.

ברגעים כאלה אני מצטערת על כך שאני לא יכולה להיות "פשוטה" יותר בכל הנוגע לסקס, להיות מסוגלת לנתק אותו מהרגש.

למה לעזאזל אני חייבת לחפש חיבור עמוק יותר מזה של הגוף?

בחיי שלעתים אני מרגישה שהמוח שלי תקוע לו במעמקיו הורדרדים של סרטון כלשהו תוצרת דיסני.

זה לא בריא במיוחד, אבל אני גם לא יכולה אחרת.

הפוסט הזה ישב בטיוטות עוד מאתמול.

נראה לי שהגיע הזמן לחשוף אותו קצת לאוויר העולם.

הפוסט הקודם שלי, שאומנם עסק בגוף, מין ומגדר, גרם לי להרהר מעט בנושא של מיניות. ליתר דיוק, באופן בו אנחנו כבני אדם תופסים את המושג הזה: מיניות זו העדפה, מיניות זו בחירה אישית, נולדים איתה, רוחשים אותה, מפתחים אותה עם הזמן, אפשר לשנות אותה ואולי בעצם לא ניתן.

את הדעה האישית שלי בנושא אני לא אפרט יתר על המידה, מאחר וכבר הקדשתי כמה וכמה פוסטים לנושא בבלוג הזה ובבלוגים אחרים שהיו לי, ורק אציין שאת המושג "העדפה מינית" אני לא אוהבת מאחר ואני מאמינה שמיניות היא לא עניין של העדפה. זו יותר נטייה-מולדת שאומנם יכולה לעבור שינויים במהלך החיים, שינויים טבעיים, אבל בשום פנים ואופן לא בחירה אישית. אחרי הכל, אני לא יכולה לקום מחר בבוקר ולהחליט להיות לסבית או סטרייטית. לא משנה מה אני אחליט, אני בספק אם אצליח להכריח את עצמי "להעדיף משהו" ולהימשך למין כזה או אחר מבלי שהמשיכה תבוא מבפנים.

אז בקיצור, הדעה שלי מסתכמת ב"ככה אנחנו נולדים".

ומה הדעה שלכם בנושא?

אגב, הבהרה קטנה:

אני לא באה לשאול כאן האם לדעתכם נטייה מינית זו או אחרת היא דבר טוב או רע ואיזה גוון של הדגל מותר או אסור לאמץ. מה שאני רוצה לדעת זה, האם לדעתכם מדובר במשהו מולד או נרכש, משהו שמתפתח באופן טבעי או מתקבע ע"י חינוך ולחץ מהסביבה, אולי זה בכלל עניין של אופנה ואולי אין דבר כזה מיניות מוגדרת וכו'.

וכמובן, תודה מראש לכל מי שמתכוון לשתף בדעה שלו.

:)

זו מחשבה מוזרה שמבקרת אותי לאחרונה, האמת שהיא מבקרת אותי מדי פעם מאז שאני זוכרת את עצמי לערך, פשוט גל קל של ביזר ששוטף אותי בתקופות, וגם עכשיו זו תקופה שכזו כמסתבר.

אז מה זו המחשבה הזאת? פשוט תהייה קטנה על מה היה קורה אם הייתי נולדת כנציגת, ליתר דיוק נציג, המין השני. מה היה קורה לי אם הייתי זוכה בכרומוזומים X ו-Y במקום צמד X-ים? איך הייתי נראה? מה היה האופי שלי? ההתנהגות?

אם לשפוט לפי מילותיה של אמא שלי, הייתי כנראה הבחור הכי "לא סטרייט" (צינזרתי את עצמי כאן משום מה) שרק ניתן למצוא, התגלמות הסטריאוטיפיות של נשיות-יתר המתגלמת בגוף גברי. מוזר שזה מה שאמא שלי חושבת עלי, ואולי דווקא לא אם לשפוט לפי העובדה שאני girly-girl עד גבול הבלתי אפשר כמעט. אז לטענתה של אמא, הייתי מעין דיווה עם חיבה לקטלוגי חתונות, נעלי בית ורודות (למרות שהיא הייתה בוחרת לקנות לי נעלי בית בצבע תכלת), שהיה מוריד שיער מכל מקום אפשרי בגוף וחוטף לא מעט מכות בתקופת בית הספר. לדעתה, גם הייתי יוצא גיק, מה שהיה מגביר את תדירות המכות שהייתי חוטף, אבל עם לא מעט קעקועים אם כי מצועצעים ברובם.*

חייבת להודות שזה תיאור מעניין, אבל גם מעט מפחיד, מעט מצחיק ומאוד מאוד מוזר. ובכל זאת... נראה לי שעם חלק ניכר של העסק אני אפילו מסכימה, בעיקר עם עניין המכות והנשיות. אבל לדעתי, דווקא קיים סיכוי שהייתי יוצאת בחור בעייתי, אולי אפילו מחטיפה לא מעט מכות בעצמי ולא רק חוטפת. תמיד היה לי מזג חם, עדיין יש, כך שנראה לי שעם הורמונים גבריים הוא היה מוגבר יותר ודומיננטי יותר.

מבחינת המראה נראה לי שלא הייתי שונה בהרבה ממה שאני נראית כבחורה, אם כי אני חושדת שהייתי נראית יותר טוב (אולי אפילו הרבה יותר טוב) בגרסתי הגברית. לסת רבועה מעט, פה רחב יותר, כך גם האף – רחב יותר וגדול יותר, אבל עדיין סולד ללא כל ספק. נוסיף לזה עיניים ירוקות, רעמת שיער חום-ג'ינג'י, בייבי-פייס עם גומות חן (כי לא נראה לי שהייתי מצליחה להתפטר משני אלה). גובה בינוני אי-שם בסביבות המטר שבעים ושלוש-חמש, מבנה גוף לא רזה ואתלטי מדי אבל גם רחוק שנות אור משמנמן. קול... זו שאלה טובה. בתקווה לא צפצפני וילדותי כמו שיש לי כרגע.

מבחינת אופי הייתי כנראה מעט סנוב, מאוד ביזרי. לגבי קטלוגי האופנה וחתונות... כנראה שאלה לא היו (למרות שמי יודע). ללא כל ספק הייתי עושה בעיות לא קטן, גם אם מדובר בבעיות לא מכוונות. גם מכות והתעללות כנראה הייתי חוטף לא מעט, כפי שכבר כתבתי, אבל כנראה שהייתי מחזיר לא מעט, מתנקם או לפחות משלים עם העובדה – שחלק מזה באמת מגיע לי. לכל הפחות הייתי יצור מטרוסקסואלי שכזה, לכל היותר... טוב נו, כל אחד יכול לדמיין בעצמו ובהתאם לדמיונו הפרוע.

מוזר לחשוב על דברים כאלה, על כל ה"מה אם?", אבל גם כיף. זה אימון לא רע לדמיון, סיבה לצחוק ועוד דרך להבין את עצמך קצת יותר טוב. כמובן שעוד יותר מוזר לשמוע דעות של אחרים בדבר סוגיות מהסוג, אבל גם מעניין, ובמקרים בהם מדובר באמא שלי – מצחיק עד דמעות, מפחיד (גם כן עד דמעות) ואפילו מעט חולני.

אז נראה לי שזו הדעה שלי, אם הייתי נולדת כיצור מסוג XY, הייתי נראית טוב יותר אבל האופי כנראה היה רע יותר. הייתי מטרה ניידת לבעיות אבל גם יוצרת לא מעט בעיות במו ידי ואולי אפילו מיוזמה מכוונת. לגבי המיניות, שזו שאלה מאוד מעניינת אם כבר מדברים על דברים מהסוג, באמת שאין לי תשובה מגובשת. כנראה שהייתי שומרת על זו שיש לי כרגע. 

*למי שתוהה, מדובר בציטוט כמעט ישיר של דבריה של אמי היקרה שגררה אותי הלום.

ובזאת נראה לי ששברתי את השיא האישי שלי, שיא הדברים שאני מרשה לעצמי לכתוב כאן. כך שאני אקפל את עצמי, על כל מחשבותי, ואלך לעשות משהו מועיל.

יום גשום וחולמני לכולם,

וטו בשבט שמח.

נ.ב

סליחה על טעויות הכתיב וההקלדה, הדיסלקציה שלי חוגגת יותר מהרגיל לאחרונה.

אוף...