אם הייתי צעירה בכמה שנים טובות, הייתי עושה קצת שטויות, צובעת את השיער בגוונים של תכלת, לובשת ג'ינס קרוע לכל אורכו ומדברת יפנית, אם כי עילגת, מבלי להתבייש. אם הייתי יכולה להוריד לעצמי כמה שנים מהגיל, הייתי יכולה להרשות לעצמי להיות טיפשית יותר, צבעונית יותר, צעקנית יותר, לטעות יותר, לחשוב פחות, לחטוא קצת בגוף ובנפש. הייתי מקעקעת חבצלות ורודות על הרגליים וכנפיים על הגב, ואולי בעצם להיפך. הייתי תופרת בקנה מידה מסחרי או לכל הפחות מנסה לסחור במה שאני תופרת. הייתי בוכה יותר, צועקת יותר, מקללת יותר, משתוללת יותר. הייתי שוב שוקלת 49 קילו, הולכת על עקבים גבוהים מדי בחציות קצרות מדי כששפתון אדום מרוח על החיוך העקום שלי.

טוב, חיוך עקום יש לי בכול מקרה וגם שפתון אדום.

ללא קשר לגיל.

זו לא "התבכיינות" על מה שעבר או מה שאינו נמצא כרגע, גם לא על מה שמעולם לא היה. האמת היא שזו לא התבכיינות כלל, אלא חלום בהקיץ, ניסיון לנחש מה הייתי אילו הייתי עכשיו אי-שם בסוף שנות העשרה שלי, אם הייתי בת 19 ואולי אפילו 20. אני חושבת שבגיל כזה עם האופי הנוכחי שלי הייתי עושה הרבה טעויות, בעיות, אבל גם נהנת לא מעט. כמובן בתנאי שהייתי בריאה ולא מה שאני כיום...

הייתי רוצה לצאת לטייל לכמה שעות בטבע ירוק, יער או חורש עם מים זורמים וריח קל של טחב, שמש שמציצה מבין העלווה הכהה ומספר רגעים לאחר מכן מפנה את מקומה לערפל כסוף. הייתי רוצה להגיע למקום כזה בחברה נשית של בנות ניו-אייג' או "ילדות טבע" או כול שם שלא יודבק לאלה שמדברות על קריסטלים, אנרגיות, עשבי מרפא ומיסטיקה. הייתי רוצה ללכת איתן ולהקשיב לשיחות שלהן כמו אנתרופולוגית שבוחנת תרבות ילידית אבודה.

זה חלום בהקיץ, ואולי משאלה או פנטזיה, שתעורר בי היום.

מוזר שדווקא דברים כל כך פשוטים, הם גם די בלתי אפשריים עבורי. כך שלעת עתה טבע אני אראה רק בתמונות, קריסטלים כחלק מתכשיטים מעוצבים ואנתרופולוגיה במאמרים ישנים.

והפעם השאלה שאני רוצה לשאול אתכם בעלת אופי מיתולוגי לחלוטין:

איזה יצור מיתולוגי הכי מרתק/מקסים/מפליא/מעניין אתכם?

זה יכול להיות כול יצור מיתולוגי שהוא מכול מיתולוגיה שהיא: סקנדינבית, יפנית, יוונית, מצרית וכו'. אני לא יודעת למה אני שואלת את השאלה הזאת, היא פתאום קפצה לראש הכואב שלי בזמן שסדרתי את קופסת הכדורים לשבוע הבא והחלטתי להעלות אותה כאן וכמובן גם לענות עליה בעצמי.

 אני אישית מוקסמת במיוחד, מוקסמת בצורה מתוקה-מרירה שכזו, מיצור שמשתייך למיתולוגיה הסלאבית ונקרא "רוסלקה". הרוסלקות הן שילוב של רוח רפאים, נימפת מים וסקובוס. הן נחשבו למעין בנות ים ששכנו בנהרות ואגמים של פולין, רוסיה ואוקראינה והאמת שעד כמה שידוע לי פרושה של המילה "רוסלקה" כיום הוא גם "בת-ים" במובן החצי אישה חצי דג הפופולארי שלו. הרוסלקות הסלאביות המקוריות לעומת זאת לא היו בעלות שום חלקי דג ונראו לחלוטין כנשים, נשים יפיפיות וחיוורות, בעלות שיער ארוך, סבוך וירקרק. הן התגוררו בקרקעיתם של אגמים, ולא פעם נחשב שהיו רוחותיהן של נשים צעירות שהטביעו את עצמן בגלל אהבה נכזבת. בלילות היו הרוסלקות עולות לחוף, יושבות על ענפי העצים הקרובים למים או רוקדות, ובדומה לבתולות ים היו מפתות גברים שחלפו בסביבה ומושכות אותם איתן אל קרקעית האגם.

בעיני נתפסות הרוסלקות כיצורים מיתולוגיים מאוד טרגיים וכנראה בגלל זה אני מוקסמת מהן כל כך. אחרי הכול, מה הסיכוי שהיו לך חיי דבש אם בסופו של דבר הטבעת את עצמך באגם ומאז כל בחור שאת מביאה "הביתה" לא שורד אפילו את הדייט הראשון?