סוד קטן:

מודה ומתוודה, אני באמת לא יודעת למה אבל משום מה הרבה פעמים אני מעדיפה את גרסת ה-Cover של אדם אלמוני זה או אחר מאשר את הביצוע המקורי של השיר. תמיד בביצועים האישיים האלה יש משהו שונה ופשוט... אישי, ואני אוהבת את זה. המסחריות נעלמת, אין זרקורים, אין שיווק, וגם כשיש הרמות לא מגיעות לאלה שנלוות לזמרים המפורסמים. זה ביתי יותר וקליל יותר ולא פעם אפילו טוב יותר.

ולעתים אפילו ניתן למצוא באותם ביצועים לא רשמיים יותר נשמה או נפש או חיוּת או רגש ופרשנות אישית מאוד למשהו מוכר ולא פעם ממסוחר.

דוגמה קטנה.

נראה לי שהחיבה שלי לעיבודים חדשים ומודרניים של יצירות אומנות ידועות נובעת מסיבות דומות.

לא יודעת למה, אבל יש לי חיבה לתולדות הקטנות והמשונות האלה שנוצרות כאשר לוקחים משהו מוכר ומוסיפים לו טאץ' אישי.

כמו כולם, אבל עם טוויסט קטן.