חוק סטודנטי פשוט: אם המרצה מדבר מהר, אתה נאלץ לכתוב מהר. אם אתה כותב מהר, מתרחשות ממש מעצמן שגיאות כתיב לא מכוונות. ואם יש לך בנוסף לכל זה דיסלקציה קלה (ולי ללא כל ספק יש), נברא אל העולם המלל הבא:

"בודהא - נולד כנסיך בממלכת שאקיה במאה השישית לפנה"ס. בתחילת חייו היה מוגן ממראות הסבל האנושי וחי חיי מותרות עד שיום אחד הוא מחליט לצאת מהארון*..."

השעה שתיים עשרה וחצי בלילה, אני עושה חזרה לקראת המבחן והנה המשפט הזה קופץ לי הישר מול העיניים, וכל מה שאני יכולה לחשוב לעצמי זה -

מזל טוב לאמה קטנה וסוררת, הוצאת את בודהא מהארון!

משם אני כבר על הרצפה, מתגלגלת מצחוק ובוכה מבושה.

נפלאות הדיסלקציה.

*ארון = ארמון.

אולי זה מעצבים או מהעומס שמופעל כעת (בתקופת מבחנים ארורה זו, אך מוצלחת למדי עד כה, טפו טפו טפו) על התאים האפורים שלי ועל אותו חומר לבן המתפרש ביניהם ואולי, אולי זה משהו אחר לחלוטין כמו שינויי מזג אוויר או שינוי בפזת הירח או שקר אחר כלשהו*. בכל מקרה, יהיה הדבר אשר יהיה, הוא גורם לי להתקפים לא קטנים ביומיים האחרונים. וזה רחוק מלהיות נחמד.

אני רוצה להתכרל לכדור קטן, להתכנס בתוך עצמי ולחשוב על דברים לא שפויים בעיקר או עדיף - לא לחשוב כלל. אבל במקום זה אני מוצאת את עצמי קוראת עוד ועוד סיכומים ממגוון ספרים אודות היסטוריית הודו מתקופת הקוקוס ועד להפיכתה לקולוניה שתיית-תה-בריטית, ומדי פעם נחה מול המסך הזה תוך בהייה באותם אתרי memes אליהם אני מכורה בדומה לחלק ניכר מהחבר'ה שלי ללימודי אסיה והקשבה לשיריהן הישנים של TATU (זה כבר קינק אישי בלבד).

אבל באמת אני רוצה לצעוק קצת ולהתרגז, ולהעיף חפצים על הקיר , ולהכריז בקולי קולות שההתקפים מוציאים לי את הנשמה ואז... לזחול מתחת לפוך ולהתעלף שם ליום-יומיים.

אבל זה לא יקרה כי המבחן ביום שלישי.

*וברור שאלה לא הסיבות, כי ההתקפים פשוט קורים. הם לא צריכים סיבה.

ואני... אני פשוט מותקפת וזהו.

אגב, בפוסט הזה מתחבא שיר.

סתם, לידע כללי.

וידוי קטן - תמיד הייתה לי חיבה רבה לג'ינג'יות. אולי ברמה של קינק קל אפילו. אפשר לקרוא לזה קינק, לא? טוב, בכל מקרה אני אקרא לזה כך.

משום מה בחורות עם שיער בכל גווני האדום והכתום, טבעי או מלאכותי, נתפסות בתודעה האישית שלי כמיוחדות, בולטות, מעניינות יותר לעין (כלומר,"מעניין יותר להסתכל עליהן"). תמיד הג'ינג'יות מקבלות אצלי באופן אוטומטי נקודות בונוס.

נכון, לא יפה לשפוט לפי מראה והמראה מטעה ולא פעם. אבל שיער ג'ינג'י זו החולשה הקטנה והאישית שלי, והיא מתפרצת בתקופות באופן פשוט בלתי נשלט.

וכמובן, שאלה לקהל הרחב:

ולכם יש איזו ג'ינג'ית שמחובבת עליכם במיוחד?

אישיות אמיתית, מישהי שאתם מכירים באופן אישי או אפילו דמות בדיונית מספר, סרט או סדרת טלוויזיה. הכל הולך.

ומי הג'ינג'ית החביבה עלי ביותר כרגע... נראה לי שזה קצת יותר מדי ברור לפי הכינוי.