לפוגע ה"יקר" שלום,

כן, כן אתה. הכוונה בהחלט אליך ואתה יודע את זה. אז הנה אחרי שהבהרנו שדווקא אליך אני פונה, בוא נתחיל.

ישנה בקשה מסויימת שאני רוצה לבקש ממך, כבר ביקשתי אותה בעבר כמה וכמה פעמים ואני מוכנה לחזור עליה שוב. זו לא בקשה מורכבת במיוחד, אני לא מבקשת התנצלויות או התרפסויות מיותרות ומגוחכות, זה רחוק מלהיות הקינק שלי ובכל פעם שניסת להתנצל על כל אחת מהפגיעות שלך אמרתי לך זאת - התנצלויות אני לא צריכה, אני רק צריכה שהפגיעות הכואבות יפסקו, זה הכל. אני גם לא מבקשת שתהפוך את עורך ותהיה לי לידיד והפעם אני אפילו לא מבקשת ממך הפגנת יחס חיובי. מה שאני רוצה לבקש ממך פשוט בהרבה: בבקשה, עזוב אותי בשקט.

אני לא רוצה שתגיב כאן, אני לא רוצה שתקרא כאן ואני אפילו לא רוצה שתבקר כאן. אני אומנם מודעת לעובדה שהבלוג שלי איננו פרטי והגישה אליו ניתנת לכל, אבל במקרה המיוחד הזה שלנו אני מבקשת לחסום בפניך את הגישה לכאן. אני לא יכולה לעשות זאת בשום אמצעי פרט לאחד: לבקש ממך את הדבר ולקוות שאולי תתחשב בי.

לא עשיתי לך דבר וחצי דבר רע מיוזמה אישית, דיברתי איתך בזמנים בהם טענת שמצבך רע ואתה צריך לדבר עם מישהו, אחרת תעשה דברים שידעתי שתצטער עליהם. האמנתי לך, דיברתי איתך, הקשבתי לך וכעת אני יודעת שאלה היו שלושת הטעויות העיקריות שלי בסיפור הזה. מאוחר מדי גיליתי שמדובר בתרמית ושהמטרה שלך הייתה שונה, ואני ברוב תומי או במקרה ספציפי זה - טימטומי, נפלתי בפח.

הפגיעות שפגעת בי היו כואבות ולא נעימות ובגלל שהרשתי לך להתקרב אלי כשחומות ההגנה שלי מורדות, הן גם השאירו מאחוריהן צלקות, אומנם קטנות אך בכל זאת מורגשות. אינני יודעת עד עצם היום הזה למה עשית את מה שעשית ולמה התנהגת דווקא אלי בצורה בה בחרת להתנהג, ובטח שאינני יכולה להבין איך יכולת לקבל מכך הנאה. אחרי הכל, הנאה מפגיעות מילוליות וניסיונות להכאיב ולהשפיל אחרים דרך מילים קשות ביותר נשגבת מבינתי. אני מבינה כעת שמדובר בצד סדיסטי דומננטי, אל תעלב בבקשה, אבל זו הדרך היחידה בה אני יכולה להסביר את הדבר, הדרך ה"רכה" ביותר והמפלילה פחות. הסברים אחרים יציגו אותך באור שלילי באמת ואינני רוצה לעשות זאת, אחרי הכל פעם האמנתי שאתה אדם טוב, מעניין ומרתק, רומנטיקן אפילו שכותב ומדבר בכנות והישר מהלב. אני רוצה להאמין שהתדמית ההיא לא הייתה הצגה במאת האחוזים ואני מקווה שלפחות חלק קטן ממנה היה אמיתי ועדיין נמצא בך אי-שם.

אז פוגע "יקר", אם לא הבנת עד כה שפגעת בי, וזה בהחלט הרושם שנוצר, אני מקווה שכעת הצלחתי להסביר זאת לך ביתר בהירות. עשית לי רע שוב ושוב ושוב כשזה לא הגיע לי כלל, אבל אחרי שפגעת בי פעם אחת יותר מדי, אני מבקשת להתרחק ממך עד כמה שרק אפשר. מקווה שתקשיב לבקשה הזאת, מקווה שתפגין כלפי מעט כבוד ותניח לי לנפשי. אני מודה שעשיתי כמה טעויות וגם אני אשמה בכל הסיפור הזה, הייתי צריכה לדעת טוב יותר, להבחין בסממנים המזהירים מוקדם יותר. אני מצטערת על כך, באמת מצטערת.

אם רק הייתי יכולה לקבל ממך הבטחה לכך, אם רק הייתי יכולה לדעת שהתייחסת למלל הזה... כנראה שהייתי יותר רגועה. אבל אני יודעת שאתה כאן לא כדי להרגיע אותי, אחרי הכל אתה לא בדיוק משתייך לטיפוס החביב, הnice guy המיתולוגי מעט. אין לך לב, במקומו יש לך רק פקעת של קש רקוב... ואני יודעת שאתה יודע את זה.

שלך,

אתה יודע מי.

אתמול בערב צפיתי שוב ב"שומרת אחותי" והסרט הזה שוב הביא אותי למצב דומע מעט. כן, כן אני רגשנית שבוכה בסרטים, בכל מקרה בכאלה ששווה לבכות בהם.

הסיפור הזה תמיד נתפס אצלי כמרגש במיוחד ויחד עם זאת כמעורר לא מעט רגשות סותרים, אחרי הכל על כל כך הרבה דמויות בו ניתן לכעוס ואת כולן גם ניתן להבין ואם לא להבין לחלוטין אז לפחות לשאול את השאלה "ומה מבטיח שאת היית עושה משהו טוב יותר בסיטואציה שכזו?". 

האמת שהעלילה מרגשת אותי לא רק בגלל הדמויות, אלא בגלל הנושא של המחלה וההתמודדות איתה. אומנם לא היה איש במשפחתי הקרובה שהיה חולה סרטן, אבל על המשפחה הקצת יותר רחוקה הסרטן לא פסח במיוחד. ראיתי איך המחלה הזאת חוזרת ומכרסמת בבן דודו של אבא, ראיתי אותו אחרי כמה מהניתוחים שהוא עבר וידעתי על הגרורות שהתפשטו מהכבד אל הריאות ואפילו אל הראש. אני גם יודעת מה זה לראות אדם שקרוב אלייך עובר ניתוחים וטיפולים כואבים ושותק על כך, לא מתלונן, בקושי מספר והפעם הדבר תקף לגבי שתי דודות שלי וכך גם לגבי סבתא. אחת מהדודות עדיין לא מצליחה להתאושש כי הגידול חוזר למרות כל הניתוחים, צץ וצומח שוב כמו צמח בר חמקמק. ראיתי גם מה ההשלכות של טיפולי הכימוטרפיה וכך גם גיליתי שמדובר בטיפול שמיועד לא רק לחולי סרטן, אלא גם לבעלי מחלות אוטואמוניות נדירות. אני זוכרת איך נאסר עלי, באותה תקופה הייתי ילדונת בת חמש עשרה בעייתית קלות, לבקר את אבא בבית החולים בזמן הטיפולים האלה פשוט כי אמא לא רצתה שאני אראה אותו במצב כזה והאמת שגם הוא לא רצה.

והנה פתאום ישנו סרט כזה, שאומנם מבוסס על סיפור בדיוני אבל מצליח לתאר לא רע, ואולי אפילו יותר מדי טוב, את מצבו של חולה סופני שלא מסוגל להחלים מהמחלה ועוד ילדה חולה, את כל הקשיים שמתעוררים עקב כך במשפחה, את המהלכים הדרסטיים שעושים כדי להציל אותה. אני אפילו לא יכולה לתאר את רמות הייאוש של האמא בסיפור הזה אם היא החליטה ללדת בת נוספת כדי שזו תציל את הראשונה, אבל גם לא  יכולה להבין איך היא יכלה לבטל את הרצונות ואפילו את חייה של הילדה החדשה הזאת, אחרי הכל גם היא הייתה בת אדם לכל דבר, הבת שלה.

בצורה אבסורדית ביותר, דווקא באמצע הסרט זכיתי באחד מהתקפי ההקאות שלי. זה כל כך הכעיס אותי, אבל גם גרם לי להרגיש כל כך מטופשת. אחרי הכל, הנה אני מקיאה את הנשמה בגלל כאב ראש פשוט, טוב האמת שמדובר בגלים של כאבים שנראים לפעמים ככאבי תופת וסחרחורות על גבול אובדן ההכרה ( אני אפילו לא יכולה לזכור את מספר הפעמים שדפקתי את הראש בכיור במהלך התקפים מהסוג. מעניין למה. חיחיחי...), אבל יחסית למה שעוברים אנשים אחרים שחולים במחלות אמיתיות, זה כלום, ממש כלום. אבל הנה אני מרגישה כמעט משותקת בגלל משהו שכנראה יתגלה בסופו של דבר כלא יותר ממיגרנה, מקיאה את הנשמה ולוקחת משככי כאבים בגלל משהו כל כך שטותי.

אני אפילו מרגישה "רמאית" במידת מה בכל פעם שאני ניגשת לרופא או עושה בדיקות כלשהן, ובזמן האחרון רופאים ובדיקות יש לי מדי שבוע, אתמול בדיקות דם ובשני הקרוב שוב נוירולוג שצוחק על האצבעות העקומות שלי ובינתיים... בינתיים אני לא מרגישה כמו אדם טוב במיוחד, בעיקר כי אני יודעת עד כמה המצב השטותי והמטופש שלי מורט לכולם את העצבים.

נ.ב

את הספר לא קראתי אבל הוא ללא כל ספק נמצא ברשימת הקריאה שלי.

אני שוקלת לשנות את שם וכתובת הבלוג וכך גם את הכינוי בעיקר כי גורם מטריד ופוגע שעשה לי לא מעט רע בזמנו החליט לזקוף ראש ולהפגין את נוכחותו כאן בבלוג, גורם שבגללו כבר נאלצתי לשנות את כתובת הבלוג שלי פעמיים במהלך החודשים האחרונים. הדבר דמה יתר על המידה ליריקה בפנים ואולי היה בעצם איום סמוי, אחרי הכל אותו אדם כבר הפגין התנהגות מעורערת ומפחידה. אני עדיין לא מבינה למה הוא לא עוזב אותי לנפשי, למרות שביקשתי ממנו זאת לא מעט פעמים, אבל שיהיה. אני לא מתכוונת להכנס לעימותים עם אנשים מהסוג, כבר למדתי על בשרי שזה לא דבר מומלץ במיוחד, ומעדיפה פשוט לזוז מדרכם.

בכל מקרה, מי שקורא כאן בקביעות ידע לאן עברתי ומה הכינוי החדש.

מבטיחה.

שינוי קטן, אחד ויחיד לעת עתה (כי את שינוי העיצוב אני פשוט לא מחשיבה, אחרי הכל אני משנה עיצוב מדי חודש לערך):

חזרתי לאחד מהכינויים הקודמים שלי, תוך קיצור קל, כך ש... מהיום אני "פונד".

חיחיחי...

די מתאים לי מבחינת האופי וצבע השיער וכנראה שרק גיקי ה'דוקטור' יבינו למה.