תחושה של חופש, כמו תחשה של אושר ושמחה ואפילו מלנכוליה קלה, נמצאת בדברים הקטנים והפשוטים ביותר, ברגעים יומיומיים קצרים ולכאורה חסרי חשיבות אך בעלי היכולת המופלאה להעניק לנו תחושה של חופשיות מוחלטת, של מרחבים חסרי מעצורים, של הידיעה שאנחנו מסוגלים לכל ושכל העולם פרוס לרגלינו.

בשבילי החופש מתחבא במעשים ותחושות, באיתני הטבע ובמזג האוויר, בבגדים שאני לובשת ברגע כלשהו או לחלופין בוחרת שלא ללבוש, במגע, בקול, בריח.

עבורי החופש הוא ללכת יחפה על פני בלטות מחוממות בקרני השמש, לישון בעירום מתחת לפוך, לספוג את ריח האוזון המלווה לגשמים חזקים, להלך בין שליליות הולכות וגדלות תחת מטריה שקופה ומדי פעם להרים את הראש ולהביט בטיפות הגדולות של הגשם גולשות על פני הניילון בטיפוף קל. תחושה של חופש מופיעה אצלי אחרי הליכה ארוכה ומהירה, על גבול הריצה כמעט, במהלכה אני עוברת כמה קילומטרים טובים או בזמן שאני מרשה לעצמי לאכול פרוסה גדולה במיוחד של פאי לימון עם גלידה וקצפת בלי לחשוב כלל על הנזקים שארוחה מהסוג עושה לגוף.

חופש זו מקלחת ארוכה וחמה שרובה מוקדשת לעמידה סתמית תחת זרם המים, שחייה בין גלי הים ללא חשש לדגים ומדוזות, שתיה של כוס קפה נוספת בבוקר. אני מרגישה את טעמו של החופש כשאני לא צריכה להתעורר לצלילו הזועם של השעון המעורר, כשאני יכולה לנסות מתכונים חדשים מבלי לחשוב מי הולך לאכול את כל זה אחר כך, כשאני מציגה זיכרון ילדות ישן ומעט פרטי לעיני כל.

חופש זה לשיר גם כשאין לך שמיעה מוזיקלית מפותחת במיוחד, ללבוש פיג'מה במשך כל היום, לנסוע באוטובוס לילי ולהציץ לתמונות שמציגים החלונות המוארים בבתים השונים.  זה לשקוע לגמרי בתוך עולמו של ספר, זה פיקניק לילי בחוף הים, זה מרחב מבודד בו אפשר לצעוק בעת הצורך, פשוט להוציא את כל הרגשות, הטובים והרעים, דרך קול רם וחזק אך נטול מלל.

אלה הם הביטויים לחופש שלי.

ההגדרה האישית שלי לתחושת החופש.

שאלה לקהל הרחב:

ומהו חופש עבורכם?

כמה וכמה ארועים ובשורות מהזמן האחרון לימדו אותי שדברים טובים קוראים בעיקר לאנשים טובים.

אז איך לעזאזל אני הופכת את עצמי לבן אדם טוב?

טוב כנראה להפסיק להגיד "לעזאזל" תהיה התחלה טובה, ואולי דברים כאלה לא באמת קובעים את טובו של האדם?

מעניין אם אני אמצא תשובות לכל השאלות המתפלספות שלי...

בחג הזה אני נשארת בבית, בבית של ההורים ליתר דיוק, אותו בית עמוס רהיטים, פסלונים, קישוטים ופרטי יתר אי-שם בצפון הקצת יותר רחוק, בכל מקרה יחסית לחיפה אהובתי. ההורים נוסעים כהרגלם לחגיגות ראש השנה בביתם של קרובי משפחה מהמרכז ואני נשארת מאחור כדי לטפל בסבתא שלא מסוגלת לעבור נסיעות ארוכות בשלום. האמת היא שגם אני עם נסיעות ארוכות לא מסתדרת כרגע, כל כאבי הראש, הבחילות ויתר הדברים ה"חביבים" שיש לי הופכים אותי ללא כשרה להמצאות ממושכת במכונית נוסעת, בעיקר באחת שעל בטוח הולכת להיתקע  בפקקים החגיגיים שמאפיינים כל כך את הכבישים בראש השנה.

אז אני בונה על ערב שקט בבית, על מרתון סרטים או סדרות ובקבוק של בירה קלה, שאומנם לא מומלץ לשלב עם הכדורים שלי, אבל אני אסתדר. בתור ארוחת חג אני אארגן לי בורקסים ביתיים, סלטים וגלידת וניל לקינוח, ובתור ספורט שנועד להוריד את הקלוריות החגיגיות – ריצה אחת לשעה אל עבר חדרה של סבתא כדי לבדוק אם הכול בסדר, האם היא צריכה משהו ומתי הייתה הפעם האחרונה בה היא בדקה את לחץ הדם ורמת הסוכר.

אלה התוכניות העיקריות שלי לחג הזה, זו נקודת הזינוק שלי לפתיחת השנה החדשה, ובינתיים אני כנראה אשוטט כאן ברחבי ישרא ואשאיר ברכות קטנות לחג בבלוגים שונים. האמת היא שאת מנהג הברכות סיגלתי לעצמי לפני כמה שנים טובות ולמזלי הגדול השתפרתי לא מעט מאז, בכל עניין כתיבת הברכות that is. פשוט כשאת בת טיפש-עשרה, גם אם אחת שכבר מנסה את מזלה בכתיבת שירה וסיפורת קלה, הברכות החגיגיות שלך בכל זאת לא משהו ולרוב מסתכמות ב"שתהיה לכולם שנה טובה ומוצלחת, בה נהיה לראש ולא לתחת". אחרי הכול בואו נודה ש"תחת" מתחרז ל"מוצלחת" בצורה הרבה יותר טובה מאשר "זנב" ועוד מבלי לפגוע במשמעות הכללית של הברכה. אז נכון להיום התקדמתי כמה צעדים טובים הרחק מחריזת ה"תחת" שלי והברכות שאני משאירה הן יותר אישיות או לפחות יותר מעמיקות ואולי פשוט יותר רגועות יחסית להתפלספות ממנה סבלתי בגיל העשרה.

אז זהו זה, אלה כל תוכניותי. לא משהו גרנדיוזי במיוחד, אני יודעת, אבל זה מה יש. מקווה שאתם חוגגים בצורה יותר מרשימה מזו.

ולסיום אני רוצה לאחל לכולנו שנה טובה, ברוכה ומבורכת, שלא נאבד את הראש, שלא ניפול וננחת על התחת ואם בכל זאת הדבר הנורא הזה יקרה, נדע לקום ולהמשיך בדרכנו ללא בעיות. אני רוצה לאחל לכולנו שגם בשנה הבאה עלינו, בתקווה לטובה, לא נשכח לחלום ולהגשים את חלומותינו, לשמוח גם בדברים הקטנים ביותר, לחייך ולהאיר את העולם הזה בחיוכנו, להפיץ את השמחה שלנו ולהדביק בה אחרים. אני מאחלת לכולנו שנהיה טובים יותר וסלחניים יותר כלפי אחרים וכלפי עצמנו, שנעזור לאחרים ולא נתבייש לקבל עזרה בעת הצורך ובגדול שיהיה לנו טוב ושגם אנחנו נהיה אנשים טובים, קצת יותר טובים יחסית למה שהינו בשנה שחלפה.

נ.ב

"פוסט תודה" קצר שאני מקדישה לכל הקוראים שעברו בבלוג שלי אי-פעם, שעודדו, תמכו או פשוט היו פה נמצא ממש כאן. תקראו אותו, הוא בשבילכם.

וזהו.

שנה טובה.