אז.. סוף סוף אני אוכל לישון יותר משבע שעות !! (וגם זה בקושי אני ישנה)
הלילה האחרון לעומת זאת... היה הכי מפחיד.
אני ישבתי בחדר, מתאבקת בנזלת, עד ששמתי טיפות אף.
אחרי זה שכבתי והתחלתי לקרוא את הספר שאני קוראת ביומיים האחרונים.
עד ששמעתי את הנשימות.
הן היו חזקות מהרגיל הפעם, זה התחיל יחסית חלש, ולא ייחסתי לזה חשיבות -ככה זה תמיד.
אבל אז הייתה אחת הנשימות הכי חזקות וארוכות ששמעתי אי פעם !!
הלב שלי החסיר פעימה, וכל- כך נבהלתי, שנהיה לי חם בגוף, ופשוט קפאתי במקום.עם הספר בידיים.
הנשימות המשיכו, באותו ווליום, אבל כשראיתי שכלום לא קורה,הזזתי את היד שלי לפלאפון( שכמובן שהיה הכי קרוב לנשימות שאפשר) והתקשרתי לאמא שלי. (אני הייתי לבד בבית) כששמעתי את הקול שלי.. זו לא הייתה אני. הקול שלי היה שבור ורועד.
אמא שלי ניסתה להבין מה קורה, ושאלה אם הכל נעול.למרות, שכבר סיפרתי לה על מה שאני שומעת..יותר מפעם אחת.
היא חושבת שאני מדמיינת..
אבל הפעם היא ניסתה לתמוך בי ואמרה לי לישון בחדר אחר. אפילו החדר של אח שלי - שהיה ריק כי הוא באוניברסיטה-.
אז חשבתי מה לעשות, והחלטתי שאני אלך לחדר של אח שלי.
כמה שאני טעיתי.
כשהייתי שם הדלקתי את הטלוויזיה וניסיתי להסיח את דעתי.מזל שהיה את ג'ימי קימל, הצחוק העביר לי את המחשבות למקום אחר.
(עכשיו מגיע שוב קטע אימתי)
עד שהנשימות חזרו.
בהתחלה זה היה מעומעם בגלל הטלויזיה, אבל כשהחלשתי את הווליום, זה היה חזק באותה מידה כמו החדר.
שוב קפאתי, הלב החסיר פעימה. יכולתי להרגיש כל פעימה כאילו זה רעידת אדמה. הדם נהיה חם בעורקים והחום עלה לי.
במילא הייתי מצוננת ! מה אני צריכה את זה עכשיו ?! כיסיתי את האוזן השמאלית(זאת שהנשימות היו אליה) עם השמיכה והגברתי את הוויליום.
(לא לפני שהתקשרתי שוב לאמא שלי ולהתבכיין)
אחרי חצי שעה, הרגשתי עדיין עירנית, אבל כיביתי את הטלויזיה(עכשיו היה חושך מוחלט). כיסיתי את כל הראש ונירדמתי.
בוא נגיד, שלא ממש ישנתי מעולה באותו לילה. כל כמה דקות התעוררתי, אבל, עדיין, כל דקה של שינה הייתה כ"כ עמוקה, שלרגע חשבתי שאני לא אצליח להתעורר אי פעם.
וכמובן שנשארתי בבית.חוץ מהעובדה שאני מצוננת, אני גם הייתי מותשת(ועדיין) וכאב לי הראש בצורה שלא תיאמן.
וככה עברתי את היום. אני מקווה שהיום אני אישן יותר טוב..
בואנוס נוצ'ס