"אולי אני משוגע. אני מתכוון, אולי. אבל אם זה כל מה שיש, אז אני לא רוצה להיות שפוי. את מבינה?"

לא מהבנות המוצלחות האלה,

בכלל.

אף פעם לא חשבתי שאני אהיה טובה בלהיות חברה של מישהו,

וגם לא כ"כ הייתי.

(טובה, אני מתכוונת.)

(גם לא ממש הייתי חברה, לא הרבה.)

לא חשבתי שמישהו יוכל לאהוב אותי, כלומר, למה דווקא אותי.

(כמה נדוש, סתמו.)

ואז היה את גיא, והוא אהב אותי. זתומרת, אני חושבת.

זה לא היה ארוך.

משום מה זה לא הגיוני לי, איך זה, שאני זו שסיימתי,

ובכל זאת הוא ממשיך הלאה לפני?

אני מתגעגעת אליו, לא בדיוק בטוחה בתור מה,

ואני פשוט, ממש לא אוהבת את המצב של החיים שלי כרגע.

אולי עשיתי טעות. אולי כמה.

אני עפה, כזה, לא כבולה לשום מקום-

שייכת לכל המקומות, לא באמת לאף אחד.

אבל, זה היה ככה מאז ומתמיד, אני משערת.

תקף אותי פרץ של שנאה עצמית שנתקע בשקדים, כזה, כ"כ ישן.

פקפוקים בחברים שלי, מחפשת שקר בקול שלהם,

רק בראש שלי.

אני ילדה איכותית, ומגיע לי את ההכי טוב. לא מתפשרת. :)

אדם דוריץ. או משהו כזה. הוא טוב. counting crows.

אם מישהו מקוראיי מכבד את טעמי המוזיקלי, תשמעו קודם את Mr. Jones שלהם, ואז את שאר השירים.