"אולי אני משוגע. אני מתכוון, אולי. אבל אם זה כל מה שיש, אז אני לא רוצה להיות שפוי. את מבינה?"

אין לי ממש מה לעדכן כרגע.

חזרתי אתמול מיער הזורע אחרי שמונה ימים, חמישה מהם עם חניכים,

אחרי פרידה וסגירות מעגל, וסוףסוף באמת נגמרה לי השנה.

טיפה מוזר, מרגיש לי ריק, פתאום אין בי"ס ואין צופים, ואין לי שוםדבר לעשות,

פשוט ישבתי 5 שעות מול הטלוויזיה, נמנמתי, ראיתי מה עובר על בריאן בVOD, ואכלתי משהו כמו חצי אבטיח.

וכל הזמן ההרגשה הזו של זמן מתבזבז, צריך להספיק, אאא.

ואז הבנה שאין מה להספיק.

נחמד, וגם לא כלכך.

אני מתגעגעת לחניכים שלי.

אני גם מתגעגעת לרועי.

ואני גם פשוט מותשת, אני משערת, זה הכל.

אז זהו, נדין ושלי יסעו בימים הקרובים לסבתא של שלי, בלעדי, כיף.

אחרי זה נוסעים עם המשפחה... בסוף אם יצא אילת עם חברות... וזהו, שביעית.

לא נורא בכלל.

אני חושבת שאם יהיה לי זמן היום, אני פשוט אסע בקו 55 לבי"ס וחזרה, סתם כי ממש ממש בא לי.

וכי אין לי כלום לעשות.

וזה מוזר.

תחייכו.

פיס.