לא מאמינה שהגעתי לפה.

אם עד עכשיו הייתי קוראת למורדות הקטנים האלה "נפילה" או "נקודות שבירה", לא ידעתי על מה אני מדברת.

לא מבינה למה אני חייבת לקחת את זה כל כך רציני, כאילו מה קרה.. יש לי את כל החיים לפני, אני לא צריכה את זה,

והנה בכל זאת, אני בוכה כל פאקינג שניה על כאלה שטויות. אני רוצה לחזור לעצמי, לחזור להיות חזקה, לחזור להיות הכי פרפקציוניסטית שיש.

אני עדיין כזו, אבל ההבדל הוא שפעם היה מצליח לי, הייתי בטופ של הטופ (כמעט, ידיד הכי טוב עוקף באופן קבוע), ועכשיו?

זה לא בקטע של "אני לא רוצה להשתוות אליהם" אלא בקטע של, זאת לא אני. אני לא יכולה להישאר שם. כן,יהיה קל ונחמד,

אבל אני אסבול מזה, כמו שאני סובלת עכשיו.

אני לא מוכנה לסבול את זה, ואני אחזיר את עצמי ואני אמשיך להצליח, ולמרות שזה נראה כל כך חסר תקווה כבר, אני כל כך לא הולכת לוותר.

אז מצידי לבכות כל פעם מחדש, אבל לפחות לנסות שוב.

אני אשתפר, ואני אחזור למסלול ההצלחה שלי, אין סיבה שלא, ונכון לעכשיו, אין גם שום דבר שיעצור אותי חוץ מעצמי.

אז חלאס להיות מפגרת, קדימה לדרך.

You've reached you're breaking point, you have already fallen, now get up, it's time to get back on track.

Coldplay - Shiver