זה טפשי כל כך, לחזור לכאן אחרי יותר משנה שלא ביקרתי.

הרבה התחלף ולקרוא את הפוסטים הישנים שלי גורם לי לרצות לסטור לעצמי הרבה יותר מלפני שניה.

אנשים נמחקים, זוגיות נגמרת ורגש שלא באמת יתממש מציק לי בדבר הפועם הזה בחזה.

אני מרגישה עירומה ומצולקת שאני לידו

וזה נעים לי, מנחם, הוא לא מקבל אותי אני יודעת את זה.

אני לא חיה באשליה שהוא כן.

אני יודעת שהוא מתעב אותי לפעמים.

כי באתי בזמן הלא נכון.

אני ודעת שהוא שונא אותי. וששכבנו הוא חשב עליה.

אני מרגישה עירומה לידו והוא יוצר לי עוד צלקות.

אני מרגישה טיפשה.

אך ככה זה שאני נשארת אני.

כבר יום 3 שאני לא מעשנת והכל כי הבטחתי לך..

אוף אני צריכה לעשן.