אני חושבת שאני צריכה להתרחק ממנו...

טוב אני לא חושבת אני יודעת אבל אני לא מרשה לעצמי!

הידידות איתו חשובה לי מידי ואני לעולם לא אתן לעצמי לקחת מרחק גדול מידי.

אוף אני מתגעגעת אליו. זה מטומטם כי הוא לעולם לא היה שלי.

לא באמת... לא במאה אחוז.

אני שונאת את עצמי שנתתי לעצמי להפתח אליך. 

אתה האיש הכי שנוא עליי כרגע. בגלל שאתה האדם הכי אהוב עליי כרגע.

גם אם זה רק בתור בן אדם. 

גם אם זה תמיד יהיה רק בתור ידיד. 

גם אם זה אומר שיכאב לי הלב כל סופש שאחשוב שאתה איתה.

שאדע שאתה איתה.

כי אותה אתה אוהב וזה בסדר. 

בסדר לך ובסדר לה, אבל לא בסדר בשבילי.

אוף.

זה טפשי כל כך, לחזור לכאן אחרי יותר משנה שלא ביקרתי.

הרבה התחלף ולקרוא את הפוסטים הישנים שלי גורם לי לרצות לסטור לעצמי הרבה יותר מלפני שניה.

אנשים נמחקים, זוגיות נגמרת ורגש שלא באמת יתממש מציק לי בדבר הפועם הזה בחזה.

אני מרגישה עירומה ומצולקת שאני לידו

וזה נעים לי, מנחם, הוא לא מקבל אותי אני יודעת את זה.

אני לא חיה באשליה שהוא כן.

אני יודעת שהוא מתעב אותי לפעמים.

כי באתי בזמן הלא נכון.

אני ודעת שהוא שונא אותי. וששכבנו הוא חשב עליה.

אני מרגישה עירומה לידו והוא יוצר לי עוד צלקות.

אני מרגישה טיפשה.

אך ככה זה שאני נשארת אני.

כבר יום 3 שאני לא מעשנת והכל כי הבטחתי לך..

אוף אני צריכה לעשן.